בהצגה לוסי צופה בבמה בבועז לוי ומתרשמת שהוא שונה מכולם, ומתאהבת בשוני שהוא מייצג. הם מתכתבים ונפגשים. במפגש עולה הפער ביניהם עם הבדידות הענקית שלו. לוסי (מיכל גורפיין), חווה מחסום מול בועז (יונתן בלומנפלד) ואינה מסוגלת לשאול אותו ישירות האם מה שיש ביניהם זו אהבה אמיתית או רומן חולף? וכך בכל יום היא מבטיחה לעצמה שמחר היא תשאל אותו, ואף מתאמנת בדרך בה תעשה זאת. באחת הסצנות בהצגה היא מתחזה לאילנה דיין, ובאמצעותה היא שואלת אותו את השאלות, תוך שהיא מחקה את דיין. בעצם היא עושה הכל חוץ מאשר לקבל דחייה.
בהמשך גורפיין הציעה ליונתן בלומנפלד, יוצר ואמן רב תחומי (אמן ספוקן וורד, מחזאי, במאי שחקן ומוסיקאי) לכתוב איתה ביחד גרסה ארוכה למחזה ולהציעו לפסטיבל הקומדיה ע"ש אפרים קישון, לשנת 2024. אז גם נוצר החיבור עם תיאטרון האינקובטור שליווה אותם והכניס את ההצגה לרפרטואר התיאטרון.
ולא רק זאת. בהתחלת הדרך כתלמידת שנה ב' בניסן נתיב, כשמיכל ניגשה לכתוב את המחזה היא חשבה אז על דמותה של מדיאה, ההיא ממחזהו של אוריפידס אבל בגרסה מודרנית. "אני אוהבת את העניין של נשים מודחות. בנוסף אני עסוקה בנושא זקנה וגילנות. יש לי פחד גדול מזקנה. פעם מישהו פנה אלי ברחוב ב'גברת' ונורא נבהלתי".
היא נולדה וגדלה בתל אביב "אין לי סיפור סוחט דמעות למאסטר שף" היא מזהירה בחיוך. בילדותה ובמשך תשע שנים למדה בקמפוס אריסון לאמנויות והמשיכה לתיכון "אלון" ברמת השרון. "כבר אז היו בי גרעינים של יוצרת ואפילו כתבתי מחזה בדיוני".
כשהייתה בת 15 הוריה התגרשו "כל אחד מהם מצא מערכת יחסים אחרת וטובה יותר". לפי עדותה היא הייתה ילדה מרדנית אבל רק מעטים ידעו על שאיפתה להיות שחקנית וסופרת. היא מרבה לקרוא ספרים ושואבת השראה מהמשוררת לאה גולדברג "היא האיידול שלי. גם בקשר לאהבות נכזבות, שיצירותיה של לאה גולדברג נוטפות מהן". מיכל בוגרת הסטודיו למשחק - ניסן נתיב בירושלים. בצה"ל שירתה בלשכת יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר.
החשיפה האישית שלה כיוצרת היא בעיניה הכרח ומוגשת תמיד עם הומור. "משחק משמעו לשקר בכנות" היא מצטטת מדבריו של יפים ריננברג, אחד המורים שלה בניסן נתיב. "אני מסתכלת על אירועים שקרו לי בהומור. אולי זה נובע מהצורך במנגנון הגנה, אני לא יודעת. אני חושבת שאם אותי זה מצחיק אולי גם אחרים יצחקו".
וזה כנראה עובד. בימים אלה ההצגה "אנטי אייג'ינג" מועמדת בחמש קטגוריות - הצגת השנה, אנסמבל השנה, שחקן המשנה, שחקנית המשנה, הבימוי ושפה במתית בתחרות הפרינג' "קיפוד הזהב".
"מגיל קטן פחדתי מאוד לרצות. פחדתי מבלונים שעלולים לעוף או להתפוצץ. כשקראתי את 'מעשה בחמישה בלונים' בכיתי. חששתי להביע משאלה. בבית הספר כשידעתי שלא אבחר למועצת תלמידים רצתי על בטוח - לוועדת תרבות. בלב פנימה אני מקווה ורוצה. בפסטיבל הקומדיה קיוויתי שנזכה בפרס המחזה, אבל כשקיבלתי את פרס השחקנית הטובה ביותר, הייתי בהלם. הייתי בטוחה שהם טעו. נורא רציתי שיונתן יהיה גאה בי. הוא נתן המון מהיצירה שלו. אני מרגישה שלמדתי ממנו המון. עצם המועמדות מטרפת ואני כבר לא יכולה לחכות לטקס שיהיה ב-21.11". תוכניות נוספות לעתיד יש לה ולא מעט. גורפיין ובלומנפלד משתעשעים במחשבה לעבד את "אנטי אייג'ינג" למסכים. נטפליקס? מי יודע.
בימים אלה היא עובדת על המחזה הבא שלה "שפיל פלאץ" שפירושו גן משחקים. שיעלה בירושלים ב-10.12 בפסטיבל התיאטרון מיסודו של ניסן נתיב. במקביל היא שוקדת על כתיבתו של ספר חדש. ויש עוד: גורפיין חולמת לנסות את כוחה היצירתי גם בעולם הגדול. "בגילי, כשאני לא נעשית צעירה יותר, יש לי מחשבות שזה הזמן לבדוק האם ההומור שלי עובד במקומות נוספים. ההצגה החדשה שלי כתובה חצי בעברית וחציה באנגלית, ויש גם גרסה שלמה באנגלית, בא לי להתרוצץ איתה בתבל. אמנם מוקדם להגיד, אבל יש התחלה מסוימת".
התרעות פיקוד העורף