"אני מורה 14 שנה, אחרי שעשיתי הסבה להוראה מתחום התקשורת", מספרת יצחקי. "בשלוש השנים האחרונות דגדג לי לחזור לענף התקשורת, אבל הדגדוג לא היה מספיק חזק כי התשוקה להוראה גברה עליו. כבר לפני שלוש שנים פניתי לרותם עם רעיון לפודקאסט שיעסוק בסודות מחדר המורים, ובינתיים הספקנו לריב, להשלים, להקליט פודקאסט ולגנוז אותו, עד שגיבשנו את הפודקאסט הנוכחי".
"אני במערכת החינוך 12 שנים, וגם אני הגעתי אליה דרך הסבת אקדמאים", מספרת קרמן. "כל החיים רציתי להיות מורה ולחנך דורות, אבל המסלול הצבאי שלי בדובר צה"ל הזיז אותי קצת הצידה, ועבדתי כתקציבאית במשרד פרסום. לא יכולתי לסבול את זה, אז עשיתי הסבה לחינוך והתאהבתי במקצוע. יש לי המון ביקורת על המערכת, אבל בגדול אני מאוד אוהבת את התלמידים ואת מה שאני עושה ומאוד מאמינה בכוח של חינוך. לפני שלוש שנים הגעתי לגימנסיה נבון והכרתי את הילה".
"הייתי אז בתקופה מטלטלת בחיים האישיים שלי והילה מאוד עזרה לי. היה בינינו קליק מהרגע הראשון. גם כש’רבנו’, כמו שהילה אומרת, החברות שרדה את זה. כשהילה הציעה בשעתו פודקאסט על סודות מחדר המורים זה קסם לי. רצינו משהו שיביא יותר ג’וס על חדר המורים, ולא עוד פודקאסט חינוכי־עיוני, שזה מעניין, אבל לא הקונספט שאנחנו חשבנו עליו".
המורים אדונים לעצמם
הפרק הראשון עלה בדצמבר האחרון, ועד כה שודרו שמונה פרקים. "עברנו את הקורונה עם התלמידים, שזה היה קשה מאוד, ועברנו את המלחמה הזו, והתחשק לנו ליצור פודקאסט שבו יראו אותנו, המורים", יצחקי מספקת את הרקע. "תמיד רואים את התלמיד ואת מערכת החינוך מלמעלה, אבל אותנו, המורים, לא רואים. בפודקאסט אנחנו מביאים מורים מדהימים שעושים דברים נפלאים עם התלמידים, בכל מיני דרכים, אם זה הטיקטוק ואם זה ספר שהם כותבים ואם זה תיאטרון. מטרת הפודקאסט היא להראות אותנו אחרת מאיך שהמורים נתפסים בתקשורת".
"המסגור שמורים מקבלים בתקשורת ובחברה הישראלית הוא לא תמיד טוב", מוסיפה קרמן. "תופסים את המורים כמעין אוכלוסייה מוחלשת, שאסור לה להגיד כל מה שהיא רוצה לומר והיא חייבת לשמור על ממלכתיות כל הזמן. אנחנו רצינו להביא את ההיבט הבלתי פורמלי של מורים, בלי פילטרים. להגיד את הדברים שמורים לא אומרים בקול רם. למשל, נושא השכר שעלה הרבה לכותרות בשנה החולפת ויצר סערה. מורים ממש פחדו לפתוח את תלוש השכר שלהם".
"הם יודעים שהם מרוויחים מעט, יודעים שהם צודקים במאבק להעלאת השכר, אבל בכל זאת נמנעים מלפתוח את הפה כי הם חושבים שהם צריכים אישור של דוברות משרד החינוך. הם לא מבינים שהם אדונים לעצמם, הם אוטונומיה. השבוע התפרסמה כתבה שנאמר בה שמוכנים לקבל כל מי שמעוניין להיות מורה, העיקר שיהיה לו דופק".
"קרסתי לתוך עצמי מהאמירה הזו, כי מה זה אומר עליי? על האיכות שלי? על ההון האנושי? אנחנו רוצים לגעת בפודקאסט גם בנושאים כאלה ולהציף אותם. לדווח על קשיים של מורים, ואם נצליח להזיז משהו בהשמעת הקולות של מצוקת מורים, אז עשינו את שלנו. מה עם רווחת המורים? לא מדברים על זה בכלל".
"רותם, אנחנו עוברים לפוליטיקה כבר, לכן אני רוצה להדגיש שהמטרה של הפודקאסט היא בעיקר להראות את התשוקה של המורים למקצוע הזה, ולא רק את הבעיות שלהם", יצחקי מציגה גרסה משלה. "אנחנו נותנים ביטוי גם לדברים הפחות נעימים של להיות מורה, אבל גם לדברים הטובים והחשובים שבהוראה".
בגבול הטעם הטוב
בין הצופים בהסכת והמאזינים לו נמצאים גם תלמידים של השלושה והוריהם. זה לא גורם להם להיות זהירים יותר בשידור. "בסופו של דבר, שלושתנו מלמדים תקשורת, והענף הזה יותר פתוח וליברלי ממקצועות אחרים", אומר לבני. "לכן, מבחינתנו, הפודקאסט מתקבל מאוד יפה. אני בטוח שלא כל התלמידים יושבים וצופים בנו, אבל אלה שכן, וגם הוריהם, כותבים לנו תגובות יפות מאוד".
יצחקי: "קיבלתי היום תגובה מתלמיד שלי לשעבר. הוא כתב שהפודקאסט מדהים ושהוא לא ציפה ליהנות מתוכן כזה על חינוך. התלמידים נחשפים אלינו בעיקר דרך הטיקטוק. הם לא יכולים להתחמק מאיתנו".
קרמן: "אומנם אנחנו פחות פונים לקהילת המורים, אבל מי מהם שצופה מפרגן לנו בעיקר על האומץ לומר בפומבי מה שאחרים נמנעים מלומר. אני לא אגיד שאין פחד לדבר לפעמים על דברים סוערים, ויש לנו פילטרים בעניינים מהותיים, אבל גם אז אנחנו אומרות כל מה שעל הלב".
יצחקי: "הפודקאסט המקורי שלנו נגנז בגלל זה. העלינו טיזר לרשתות החברתיות על סודות וקליקות בחדר המורים, על קבוצות וואטסאפ מרכלות של מורים ודברים כאלה, שאנחנו לרוב מחנכות את התלמידים שלנו להימנע מהם, וקיבלתי למחרת טלפון זועם מהמנהל, שטען שממנהל החינוך צלצלו אליו בכעס ודרשו שנוריד את הפודקאסט".
"אני לא מצאתי לנכון להוריד כי אנחנו אנשים פרטיים, אבל רותם קיבלה רגליים קרות והרגישה שהמשרה שלה בסכנה, וירדה מזה. לכן גם רבנו בשעתו, אבל מהר מאוד השלמנו והחלטנו לדייק את הפודקאסט למה שהוא כיום. זה לקח זמן אבל הנה, זה תופס, והמנהל של הגימנסיה, עמית יצחאיק, ממש מכיל, ובעדנו, ושאפו לו שהוא זורם איתנו".
לבני: "אנחנו עוסקים גם בצהוב, ברכילות, בגבול הטעם הטוב, שזה מה שמורים אוהבים, עוסקים בדברים מצחיקים ובדברים רציניים – הכל עניין של מינון. תלמידים חושבים שאין לנו חיים, אבל הם מבינים בפודקאסט שההפך הוא הנכון. חופש הביטוי אצל מורים הוא נושא שהרבה מורים מפחדים ממנו, ואנחנו פה פורצים את הגבולות ומנפצים תקרת זכוכית".
לבני: "בפרק האחרון עסקנו בכמה חלטורות מורה צריך לעשות כדי לסגור את החודש. זה לא נושא מדובר כי זה כאילו לא ראוי, שמורה ידבר על חלטורות. אבל זה נוכח. אין מורה שלא מחלטר כדי להתפרנס".
קרמן: "אנחנו גם בוחרים את המרואיינים בפינצטה. לא רק מורים, אלא כל מיני גורמים שקשורים לנושא החינוך, מעיתונאים ועד עורכי דין. אנחנו רוצים לתת למורים לגיטימציה לא לפחד ולנפץ את הסטיגמות שהודבקו להם".
התרעות פיקוד העורף