ועדיין, מאחורי הקלעים, לא הכל קפוא. חזרות מתקיימות, למרות הכל. "ברגע שפיקוד העורף אישר, התחלנו לקיים חזרות לשתי הצגות שאמורות לעלות מיד עם החזרה לפעילות: "הלוויה חורפית" ו"השותפה"," אומרת יפעת צחי-קיראל.
ובין ההישרדות היומיומית לבין הצורך להמשיך ליצור, נשארת גם ההבנה הפשוטה למה כל זה בכלל חשוב: "המוזיקה והתיאטרון חשובים לנפש. צריך לתמוך בהם עכשיו כדי שהם יתקיימו גם אחר כך בשגרה".
לדבריו, הפגיעה חורגת הרבה מעבר לבמה עצמה: "תיאטרון הוא לא רק שחקנים. הוא מניע כלכלה שלמה סביבו - מסעדות, בתי קפה, עסקים. כשהוא מושבת - כולם נפגעים".
יעקובי, שמחזהו "קיר זכוכית" נמצא בימים אלו בחזרות בבית ליסין, מבקש גם להביט קדימה, כמעט כתקווה: "אם יש משהו שלמדנו גם מהסיבוב הקודם של המלחמה וגם מהקורונה זה שהציבור צמא מאוד לתרבות… אני רק רוצה להאמין שגם בסבב הזה, מהר מאוד, ימצאו את הדרך לפתוח את התיאטרון ולאפשר לציבור את התרופה הזאת".
ממשרד התרבות והספורט נמסר כי "המשרד פועל מול מוסדות התרבות ומנהל שיחות עם השטח על מנת לבחון את היקף הפגיעה ולהתאים את המענה. במקביל, מתנהלים דיונים מול משרד האוצר לגיבוש מתווה שייתן מענה כולל, לרבות סוגיית הפיצויים וההיערכות להמשך".
ובינתיים, אנשי התיאטרון מחכים. לא רק לפרנסה, אלא לרגע שבו יחזרו להיות רלוונטיים. וגולדשטיין, למרות הכל, עוד מנסה להחזיק בתקווה: "זה ייגמר. ואז נתנפל על החיים, כמו שרק אנחנו יודעים". כי התיאטרון, כמו החיים עצמם, תמיד חוזר בסוף לבמה. השאלה היא רק - האם עד אז מישהו ידאג שגם יהיה מי שידליק שוב את האור.
התרעות פיקוד העורף