מיותר לציין שיותר לא נזקק לפרוטקציות, כשכישרונו הטבעי ואישיותו הנלבבת פתחו בפניו את השערים והביאו אותו מדיווח על משחקי נוער לצמרת בתחומו.
דני הפך למעין קבלן של סיקור מונדיאלים ואולימפיאדות, ש"מבחינתי הן סיפור שהתחיל ברגל שמאל, לאחר שבעקבות ארצות הברית ישראל ביטלה ב-80' את השתתפותה באולימפיאדת מוסקבה". אבל מהאולימפיאדות הבאות - בלוס אנג'לס, בסיאול, בברצלונה, בסידני, באתונה ובבייג'ין - הוא שידר, ורק החמיץ באמצע את אולימפיאדת אטלנטה 96' הלא מזהירה, "כי באותו קיץ שידרתי מהיורו שנערך באנגליה".
מונדיאל 94', שנערך בארה"ב, היה שונה לדני מכל מונדיאל אחר, באשר זאת הייתה הפעם היחידה שבה שידר הן לרדיו והן לטלוויזיה, שלדבריו לא כל כך אהב לשדר לה. "אז הרגשתי כמו סוס מירוץ, שאוחזים במושכות שלו ולא נותנים לו לפרוץ", הוא סח. "כנראה, באופי שלי אני מתאים יותר לרדיו".
ואם רדיו, דני מזוהה יותר מכל אחד אחר עם תוכנית "שירים ושערים", שבהנחייתו ליוותה בשבתות את משחקי הכדורגל וריתקה אליה רבבות. זאת, גם אם גדעון הוד הביא מאיטליה את הרעיון לתוכנית ועורך הדין עמי פזטל היה המנחה הראשון שלה.
"מאז שיצאתי לגמלאות מרשות השידור באחד בינואר 2013 לא הפסקתי לשדר אפילו יום אחד", הוא מציין בסיפוק. דני משדר כדורגל וכדורסל בערוץ הטלוויזיה "צ'רלטון", משדר טורים אישיים ברדיו 103 וגם מפרסם טורים בוואלה - הספק בהחלט נאה למי שהגיע לפני קרוב לחצי שנה לגבורות.
"איכשהו הגיל לא מסתדר לי", הוא מעיר בחיוך. "איך אומרת אשתי - 'אין לך ברירה, אי אפשר לעצור את הזמן, תזרום הלאה'. אז אני זורם ויודע שלמעשה אין דבר כזה צעיר לנצח".
התרעות פיקוד העורף