היריד, שנפתח השבוע ויימשך עד 29 ביוני, מתקיים במרכז הטכני קרמניצקי בתל אביב. מוצגות בו עשרות תערוכות ותצוגות של אומנים, מעצבים, גלריות ופרויקטים אוצרותיים וחברתיים. בתערוכה של בוגרי תוכנית שמש משתתפים תשעה אומנים מתוך 16 שהשתתפו.
"אנחנו מאוד מתרגשים שהקבוצה שלנו התקבלה לצבע טרי", אומרת לבנה. "המטרה היא להביא את האומנים לקדמת הבמה הישראלית. אנחנו רוצים שהם ייחשפו וימכרו כמה שיותר מהאומנות שלהם".
לבנה היא חברת קיבוץ יד מרדכי, והתוכנית שיזמה להכשרת אומנים לעולם התעסוקה יצאה לדרך באוקטובר 2025. המחזור הראשון, שאותו ניהלה האומנית יאנה סטופ, הסתיים במרץ 2026. בימים אלה מתקיים כבר מחזור שני, עם 15 משתתפים מהעוטף והדרום, ואומנית אחת שהגיעה מתל אביב.
"זו בעצם תוכנית שמכשירה אומנים ואומניות בתחום האומנות החזותית להפוך את היצירה שלהם למקצוע בר קיימה, כלומר כזה שיוכלו להתפרנס ממנו", מבהירה לבנה. "כל העיסוק באומנות מאוד מאתגר גם בשגרה, ובמיוחד בפריפריה. באזור שלנו יש פערים בהזדמנויות, בחיבורים המקצועיים וגם בכל התשתיות, ולכן זה עוד יותר קשה.
"כמובן שאומני העוטף גם נפגעו כלכלית בגלל המלחמה, כי הם היו מפונים ולא יכלו להתמיד בעשייה מקצועית. גם כיום עדיין מאוד קשה לאומני העוטף לחזור ליצירה. אנחנו עדיין לא בשגרה פה, עדיין יש המון פחד באזור ויש גם הרבה אנשים שנמצאים בפינוי וטרם חזרו למקומות הקבע שלהם. יש כאלה שתוכנית שמש היא האקט הראשון שהחזיר אותם ליצירה. מבחינתנו יצירה הייתה מותרות, היינו במצב של לשרוד".
"אני רוצה הצלחות, רוצה שהעוטף יעוף קדימה. אני מחברת את האומנים לאנשים שמובילים את התרבות בישראל, פותחת בפניהם דלתות, עושה חיבורים, כולל לנספחי תרבות ממדינות כמו גרמניה, פולין, קנדה, ארה"ב, יפן ועוד, כדי שיצאו גם לעולם. הכוונה שלי היא לשכפל את התוכנית הזו לכל רחבי הארץ. היא רלוונטית לכל האזורים, כי לאומנים תמיד קשה להתפרנס".
"אני מאוד מחוברת לאומנים באזור, ידעתי שהם סבלו נורא בתקופת הפינוי, שלא יכלו ליצור. החלטתי שאני מחזירה אותם לפעילות ואוצרת תערוכה. פניתי לבני גנץ, שגר אצלנו בקיבוץ. ביקשתי ממנו סיוע להתחבר למי שצריך כדי לקיים תערוכה".
תוך זמן קצר, מתארת לבנה, "הרמנו תערוכה בשם 'השמש לא עמד דום'. בעקבות התערוכה הזו פנו אליי קרוב ל־300 אומנים. הבנתי שיש צורך לעשות דברים עם אומנים, כי חסר להם כאן באזור משהו שיגבש אותם. ידעתי גם שחסר אצלם הידע כיצד עושים כסף מאומנות.
"חשבתי על תוכנית שבה אלמד אותם איך לקדם את עצמם, כדי שיוכלו גם להתפרנס בצורה ישירה מהאומנות שלהם. החלטתי לפעול, פניתי לתורמים ויצאתי לדרך. זו גם הייתה הדרך שלי להתמודד עם המצב, עם מה שעברנו ב־7 באוקטובר".
"החיים בידיים שלנו"
תוכנית שמש החלה לפעול באחד המבנים ביד מרכדי בסיוע תורמים, ביניהם קרן נס, קרן ברלוביץ', הרשות לפיתוח הנגב וארגון JNF אוסטרליה. "באוקטובר עומד להיפתח מחזור נוסף של התוכנית, השלישי במספר, בשיתוף המחלקה לתרבות וקהילה של ההסתדרות הציונית העולמית", אומרת לבנה.
התוכנית כוללת 12 מפגשים המתקיימים על פני חצי שנה. היא משלבת למידה עיונית, סדנאות מעשיות, ליווי אישי וקהילה מקצועית תומכת. המשתתפים משלמים השתתפות עצמית סמלית כדי, כדברי לבנה, לייצר מחויבות.
כיום, מספרת לבנה, יש לה קבוצת ווטסאפ המונה 400 אומנים מהעוטף ומהדרום, "חלקם מקצועיים וחלקם אומנים חובבים. התוכנית שיזמתי נותנת להם תקווה. אני יודעת שאנשים שסיימו את התוכנית כבר מכרו, פתחו סדנאות בבית, החלו להתפרנס מזה".
תוכנית שמש היא בעצם הסנונית הראשונה ליוזמה נוספת של לבנה, הקמת "הנגרייה" - מרכז תרבות וריפוי באומנות על שם ברי ברלוביץ'. המרכז עתיד להיפתח בקיבוץ יד מרדכי ביולי 2027. "המרכז ייפתח בתוך הנגרייה הישנה של הקיבוץ", היא מספרת.
"זה חלל גדול של כ־420 מ"ר שנרחיב ל־600 מ"ר. יהיה שם מרכז להכשרת אומנים לעולם התעסוקה, שזו בעצם מהותה של תוכנית שמש. יהיו גם פרויקטים של מחול ותיאטרון וגם טיפול באמצעות אומנות. גם פרויקט זה מסובסד על ידי תורמים שרוצים בשיקום העוטף. אגב, בוגרי תוכנית שמש גם יעבדו במקום החדש שיוקם".
רגע לפני שהנגרייה תיכנס לשיפוץ לקראת בניית המרכז, תתקיים בה ב־16 ביולי תערוכת "זרעי קיץ" באוצרותם של יובל סער ושוע בן ארי, שבה יוצגו עבודות המחזור הראשון של תוכנית שמש.
"היו הרבה פרויקטים מדהימים ומרגשים במחזור הראשון", מציינת לבנה. "התרגשתי למשל מאוד מהיצירות של גפן ברקל שפירא מקיבוץ גבולות. היא יוצרת מיניאטורות בגודל 5 ס"מ של בתים הרוסים. בתים שאו שפגע בהם טיל, או שמישהו עקר דלת, או שרואים שהבית שרוף.
"זה בעצם מדמה את מה שקרה לנו. ביריד צבע טרי היא מציגה את העבודות שלה בנפרד מהקבוצה, במסגרת תערוכה בשם לביאות שבה שלוש אומניות יצרו עבודות בתגובה למאורעות 7 באוקטובר.
"אסור לנו להיות שאננים ותמימים כפי שהיינו. צריך לזכור שהחיים בידיים שלנו, ושאנחנו חייבים שהאזור הזה יהפוך להיות מצליח. כזה שנפתח בו את הכלכלה, האומנות והתרבות, כדי שמשפחות צעירות ירצו להישאר כאן".
הפעילות עם משתתפי תוכנית שמש, מציינת לבנה, מאוד ריגשה אותה. "כל הזמן המשתתפים היו בהכרת תודה על מה שהפרויקט הזה עשה להם", היא מספרת. "אנשים אומרים שהתוכנית הזו חיזקה אותם, נתנה להם המון מוטיבציה ואמונה בעצמם להמשיך ליצור ולהתמיד ולהיות חלק מהעשייה האומנותית בישראל".
להגיע עד ונציה
"במהלך התואר שמו לנו הרבה דגש על פיתוח קשרים. אבל מאז 7 באוקטובר רשת הקשרים שיצרתי התנתקה. הרגשתי שאנשים התרחקו ממני, לא רצו לשתף פעולה ושמעתי משפטים שציונות היא ביטוי של טרור.
"כשחזרתי ארצה רציתי ליצור קשרים ולא היה לי מושג איך. בארץ זה שדה הרבה יותר מצומצם מאשר בניו יורק, אין מיליון הזדמנויות, אין מיליון גלריות. כיום להתפרנס כאומן זו משימה כמעט בלתי אפשרית, כי אתה צריך להיות אומן, צלם של העבודות שלך, איש יחסי ציבור ושיווק ועוד ועוד. בתוכנית שמש קיבלתי כלים ומידע שחד־ משמעית יכולים לסייע לי לקדם את עצמי. ביריד צבע טרי אני מציגה עבודות רישום בטכניקה נסיונית של נעיצת סיבי צמר על משטחי לבד".
"ברית אינשטיין למשל היא מקיבוץ מגן בעוטף. העבודות שלה, ציורים בדיו, מתרכזות בנופי העוטף", מתארת כץ. "אלה זיכרונות מינימליסטיים שמושתתים על נופי העוטף. מהות העבודה שלה היא חיפוש אחרי סדר ואיזון בתוך הכאוס.
"ליזה קריג מגיעה מהישוב צוקים שבערבה ומציגה ציורים בצבעי שמן, ואילו טל גולדמן מגיעה מיטבתה ומציגה עבודות גואש העוסקות בקהילה, בחוסן קהילתי ובדימויים יומיומיים מחיי הקיבוץ. זה אתגר מטורף עבור אומני הפריפריה לחשוף את עצמם. הם מתמודדים עם מרחק מהזירה האומנותית הפעילה בישראל שנמצאת במרכז. זה מייצר עבורם קושי אקוטי. לכן יש חשיבות גדולה לחשיפה".
כץ מדגישה ש"הגענו לצבע טרי לא בחסד, אלא בזכות. יש אומנות מדהימה וחזקה בפריפריה, עם ערך מוסף אדיר של חוסן וקהילה. חשוב שהקהל ייחשף לכך, יראה שבאמת קורה כאן משהו טוב".
"עבורנו זו הזדמנות לחשיפה ארצית מאוד חשובה", מסכמת לבנה. "זו גם הדרך של האומנים להציג את עצמם, למכור אומנות. החלום הבא שלי זה להביא אותם לתערוכות בינלאומיות וגם לביאנלה בוונציה, ואני לא מפחדת להגיד את זה".בבב
התרעות פיקוד העורף