"אני חושבת שבמשך הרבה שנים ידעתי שהדבר שאני הכי רוצה לעשות זה לכתוב ולשיר את השירים שלי, להיות יוצרת", מסבירה אחירון. "אבל הדרך שלי ב'צעירי תל אביב' ואז בלהקה צבאית ובהמשך בערוץ הילדים ובהצגות השונות נסללה, והתגלגלתי מדבר לדבר. בשלב מסוים הרגשתי שזה לא מספיק לי, שזה ריק מדי. ידעתי שאני רוצה לצאת לדרך עצמאית, ליצור ולבטא את עצמי ביצירות שלי, לחפש משהו משמעותי. בגיל 30 החלטתי לעשות את הצעד הקשה ולעזוב. חיפשתי את העשייה המשמעותית בכל מיני מקצועות טיפוליים שהתחלתי ללמוד, לדוגמה שיאצו, וטיילתי בעולם. פגשתי אנשים שחיים בצורה אלטרנטיבית, ושכל המושג הזה, הצלחה, שונה אצלם מהדברים שגדלתי עליהם בבית או שהיה מקובל לחשוב".
ההפך מחשיפה
אחירון אומרת שבתעשיית הבידור לא הרימו גבה כשהיא החליטה לעזוב פתאום, "בצורה מאוד חדה. מיד אחרי שהחלטתי יצאתי לטיול שנמשך כשנה. בתקופה ההיא לא יכלו ליצור איתי קשר בחו"ל, וזה נתן לי את השקט שהייתי צריכה".
עם שובה מהטיול בעולם עברה אחירון לקיבוץ מצר הסמוך לפרדס חנה-כרכור, נישאה (מאז התגרשה) והפכה אם לארבעה ילדים (כיום בני 11, 14, 15 ו-18). "במשך שנים לא הייתה לי פניות לחזור לבמה כי הייתי אמא במשרה מלאה בבית, שזה ההפך מחשיפה ומתקשורת", היא מתארת. "בגיל 40 הוצאתי אלבום בכורה עם שירים שרובם נכתבו בגיל 30. עכשיו, כשהילדים גדלו קצת, הרגשתי שזה הזמן לחזור ליצירה ולעבודה על אלבום חדש, לבמות ולמשחק".
נות ה-90 ובעשור הראשון של שנות האלפיים. "זו הפקה יפהפייה וזו גם סגירת מעגל עבורי כי בתחילת שנות האלפיים השתתפתי בהפקה הישראלית הראשונה של ‘קטנטנות'", אחירון אומרת. "אז הייתי בת 27 וגילמתי מורה צעירה, והיום קיבלתי את התפקיד של כרמן, מנהלת בית יתומים מרשעת שמתנכלת לקטנטנות".
דברים טובים בקרוב
אחירון (52) נולדה וגדלה ברמת גן. כנערה התקבלה ללהקת צעירי תל אביב, ובמסגרתה היא השתתפה כאמור בסדרת הטלוויזיה "לא כולל שירות". "הייתי אז בת 16 והפרסום היה גדול אבל לקחתי את זה בטבעיות ובהתרגשות, זה היה מאוד נחמד", אחירון משחזרת. "אהבתי את החשיפה שבאה בעקבות התוכנית. אני חושבת שכל מי שנמצא על במה אוהב את זה, אחרת הוא לא היה שם. במשך שנים רבות לא היה לי קל להודות שאני אוהבת את זה כי תמיד חשבתי שזה מעיד על בעיה באישיות שנוגעת למחוזות של אגו. היה בי חלק שיפוטי כלפי האהבה הזאת. אני לומדת היום מהדור החדש איך הם תופסים את האהבה הזו של הקהל ומביאים מסרים של עוצמה, של הכרה בערך עצמך. אהבה עצמית שלא באה על חשבון האחר".
את שירותה הצבאי היא עשתה בלהקת חינוך מיוחד והייתה בין מבצעי השיר "חורף 73'". עם שחרורה הנחתה את התוכנית "זאפ לראשון" בערוץ הראשון ובין 1998 ל-2005 הייתה בצוות המנחים בערוץ הילדים. בשנים ההן היא השתתפה במחזות זמר רבים, ביניהם "מלך סיאם", "הלב" ו"יוסף וכתונת הפסים המשגעת" ושיחקה בקלטות ובסרטי ילדים.
"זה היה כמו גל כזה, שבו עבודה רדפה עבודה. ניהלתי דיאלוג מול המקצוע הזה בשלל האספקטים שלו, וזה הפך להיות חלק ממני", היא מתארת. "העולם מאז השתנה. דור הילדים של היום הוא אחר. אני לא בטוחה שאני יכולה להבין את השינוי, אבל אני רואה דור שמכיר בחוזקות שלו וזה חשוב. היום הרבה אנשים יכולים לבטא את הכישרון שלהם ולהביא אותו לקהל הרחב, אם לא דרך הבמה אז דרך הרשתות החברתיות, וזה מהמם בעיניי".
התרעות פיקוד העורף