יובל, 28, תושבת יפו, היא הבכורה בין שלוש אחיות במשפחה. אחריה נולדו פלג ואגם. "גדלנו בפרדס חנה ועברנו לקיבוץ משמרות", היא מספרת. "לאגם היה חשוב להצטיין בכל דבר שהיא עושה. היו לה הרבה מעגלי חברים, גם משנת שירות שעשתה בפנימיית עדנים, גם מקורס פרמדיקים. החברים שלה באים לבקר עד היום. המון אנשים אהבו אותה, לרבים היא הייתה משמעותית".
תחושת אחריות גדולה
אגם נעים שהתה עם הכוחות בעזה במשך שבעה חודשים. "היא הייתה אמורה לצאת להדרכה, להדריך בקורס פרמדקים, להיות מפקדת. היא לא הייתה אמורה להיכנס יותר לעזה, אבל התעקשה להיכנס בפעם האחרונה כדי להיפרד מהאנשים ולהיות איתם", מספרת אחותה.
כאב לא מתרפא
"כל אחת משתי הדבורים מתמודדת באופן שונה עם היעלמות הדבורה השלישית", היוצרת מתארת. "אחת רוצה מאוד לקיים טקס, השנייה לא. אחת רוצה לדבר על הדבורה החסרה, השנייה עדיין לא מוכנה לדבר עליה. אחת נורא רוצה להשתמש בצחוק כדרך להתמודדות, השנייה מרגישה אחרת. ההצגה אומנם עוסקת בדרכי התמודדות עם אובדן, אבל ברובה קלה ומצחיקה. הדבורים עסוקות בתחרות איסוף הצוף, שהן רוצות לנצח בה. הן עדיין לא רגילות להיות רק שתיים, וזה יוצר להן אתגרים".
"ההצגה מראה גם שצריך להיות סבלני לדרך ההתמודדות השונה של האחר. ההצגה מבקשת להעניק לילדים מרחב בטוח לראות את עצמם, לזהות את הדרך שבה הם מתמודדים עם סוגיות שונות ולהבין שכל דרכי ההתמודדות לגיטימיות. אני רוצה שכמה שיותר ילדים יראו את ההצגה הזו, ושואפת להכניס אותה לאחד מתיאטרוני הילדים וגם להביא אותה למועצות אזוריות ולבתי ספר".
התרעות פיקוד העורף