"נסענו לביתה של נעמי, היא ישבה ליד הפסנתר ואמרה לו: 'יוסינ'קה, תגיד מה אתה רוצה שיהיה בשיר, ואני אנגן'. והוא התחיל: 'מדינה אחת, פעמיים ים...', וביקש שנעמי תכתוב ותלחין. נעמי אמרה לו: 'אתה תכתוב ואני אלחין'. יוסי הופתע כי הוא לא כתב פזמונים לפני כן, אבל נעמי ממש דחפה אותו לזה, ונולד הלהיט 'ספירת מלאי' שפתח את המופע".
ממשפטים להפקות
"כששמעתי שאמרגן של מועדון לילה בטהרן מסתובב בארץ נסעתי לפגוש אותו במועדון עומר כיאם ביפו, וסידרתי למייק חוזה הופעות שם. בטהרן מייק פגש את הזמרת הצרפתייה סילבי ורטאן שהציעה לו לבוא ולפתח קריירה בצרפת, אבל בתנאי שישתחרר מהחוזה הבלעדי שלו איתי. מייק פגש אותי ושחררתי אותו באהבה, בתנאי שהוא יזמין אותי למופע שלו, ככוכב ענק, בפריז. שמרנו על יחסים טובים עד מותו הטרגי".
אין חרטות
ב-1988 סמל עזב את תיאטרון חיפה לאחר שמונה לקונסול התרבות של ישראל בארצות הברית. "זה קרה בתקופת ממשלת האחדות של פרס ושמיר", הוא מספר. "האמנים הישראלים בתקופה ההיא היו כמו מלכים באמריקה וכולם אהבו אותנו. הצלחתי להביא את המחזה 'גטו' של יהושע סובול לברודוויי ויצרתי בניו יורק פסטיבל תרבות ישראלית בשם Israel: The Next Generation. שם אירעה הפריצה הבינלאומית של אחינועם ניני".
ב-1992 הוא שב לתיאטרון, כמנכ"ל הקאמרי, תפקיד שאותו מילא במשך 25 שנה. ב-2019 מונה למנכ"ל תיאטרון הבימה ושימש בתפקיד עד אוגוסט 2023. "כשאני מסתכל על ההישגים בקריירה שלי, ועל כל מה שעשיתי, אין לי חרטות, אני מאוד שלם", הוא מצהיר. "כמו לכל אחד גם לי היו פאשלות פה ושם, אבל אני לא מרגיש פספוס. הגשמתי את עצמי".
סמל, שפרסם ספר אוטוביוגרפי, "כניסת אמנים" (2023), משמש כיום יו"ר חבר הנאמנים הבינלאומי של האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, יו"ר המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין ויו"ר היכל התהילה של המוזיקה היהודית. "אני גם עורך ומנחה אירועי תרבות בתיאטרון צוותא, בספריית בית אריאלה ובמקומות נוספים, וממשיך להיות פעיל מאוד בעולם התרבות", הוא מבהיר.
התרעות פיקוד העורף