השחקן יובל ינאי, המשתתף בהצגה, מזהה בסיפור הזה לא רק עיסוק במזל ובחרטה, אלא גם שאלות שנוגעות לחיים של כולנו: עד כמה אנחנו אחראים לגורלנו, מדוע אנחנו מתקשים להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים, והאם האושר שאנחנו רודפים אחריו הוא בכלל המטרה הנכונה. "החטא של אלכס הוא חוסר ההבנה שהוא יכול לפעול למען מה שהוא רוצה", הוא מסביר. אלכס הוא אדם שנראה כאילו יש לו הכול, ובכל זאת הוא מתפתה לחזור לעבר ולשנות החלטה קטנה. מאיזה חסר הוא פועל, ומה גורם לאדם שחייו מסודרים להסתכן ולערבב מחדש את הקלפים? לדעתו של ינאי: "אלכס הוא לא אדם שיש לו הכול. בעיני הקהל הוא אדם שלא חסר לו כלום, אבל הוא לא מסופק, בעיקר מבחינה כספית וחומרית. במחזה שלנו זה בא לידי ביטוי בהשוואה לחברו הטוב ליאון, אדם מצליח מאוד מבחינה כלכלית. החטא של אלכס הוא חוסר ההבנה שאם הוא ייקח אחריות ויפעל למען מה שהוא רוצה, הכול יהיה בהישג ידו. במקום זאת, הוא בוחר להסיר מעליו אחריות ולטעון שהמזל לא שיחק לצידו".
"בימינו אנחנו נמצאים רוב הזמן ברשתות החברתיות וכל הזמן עסוקים בהשוואות", המשיך. "כולם מציגים לראווה לאן הם טסים, מה הם קונים וכמה הם מוצלחים. יש היעדר צניעות, וכבר אין את הרצון 'לא לנקר עיניים' שפעם דגלו בו. הדבר הזה הפך את החברה שלנו לקנאית, לא מסופקת, ראוותנית וחסרת חמלה. אלה דברים שמובילים לשיגעון ולרצון של אדם להחריב הכול ולרדוף אחר פנטזיה מיותרת".
ינאי מתוכנן להיכנס להפקה נוספת של התיאטרון ויש עוד פרויקטים שהוא מנוע מלספר ובשנים האחרונות הוא מטפח אהבה נוספת: בימוי. לאחר שביים בתיאטרון גשר את המחזמר "קליעים מעל ברודוויי" ובתיאטרון בית ליסין את ההצגה "רנו 4", ינאי מביים גם בפסטיבל תיאטרון קצר של צוותא, בסטודיו של יורם לוינשטיין, ויש גם דיבורים עם מספר תיאטראות רפרטואריים. בנוסף הוא כותב מוזיקה להצגה שתעלה בהבימה, ויש עוד כמה פרויקטים אישיים שהוא ממש רוצה להוציא". בסופו של דבר, אולי זו גם הנקודה שבה "יום המזל שלי" פוגשת את החיים שמחוץ לאולם: הרצון לחזור לאחור ולבחור אחרת הוא אנושי ומובן, אבל הוא לא בהכרח מקרב אותנו לחיים שאנחנו מבקשים לעצמנו. מבחינת ינאי, השאלה החשובה אינה רק מה היינו משנים אילו ניתנה לנו הזדמנות נוספת, אלא מה אנחנו מוכנים לעשות עם ההזדמנות שכבר נמצאת בידינו. כי במקום לרדוף אחרי אושר מדומיין, הוא מציע לחפש משמעות - גם כשהדרך אליה כרוכה במחיר.