הפורמט מאפשר למיכאלי לעשות את מה שהיא מצטיינת בו: לעבור בין נושאים רציניים לבידור מבלי להתייחס אליהם כאל עולמות נפרדים. כבר בפתיחה, כששרה את שיר הנושא ממופע היחיד שלה "שעות נוספות", עברה מבנימין זאב הרצל דרך ביאליק ואלתרמן אל ראש הממשלה המכהן: "בנימין זאב הלך, והבנימין הזה מסרב ללכת". גם להחלטה לחגוג בגיל 88 ולא להמתין ל-90 סיפקה הסבר אקטואלי: בקצב שבו רופאים מהגרים מישראל, מי יודע אם יישאר מי שיטפל בה בעוד שנתיים.
לצד השיחות האקטואליות, הרגעים הפחות מתוכננים העניקו לערב את אופיו. מיכאלי שלפה זיכרונות ואנקדוטות שנדמו ספונטניים, הגיבה בשנינות למתרחש ולא הפסיקה לשיר עם אורחיה, גם כשהמיקרופון לא היה בידיה. כרטיסיות ההנחיה המוכרות אמנם חזרו מהאייטיז, אבל מיכאלי לא נזקקה להן כדי להחזיק את הערב. התחושה הייתה פחות של מופע מחווה מהודק ויותר של עוד תוכנית בהגשתה, שבה איש אינו יודע בדיוק לאן תוביל השיחה הבאה.