הצלמים פסי גירש ואוהד מטלון הם הזוכים בפרס בראון לצילום לשנת 2026, כך הודיעו היום (ראשון) מוז"א, מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, והקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון. השניים נבחרו מבין מאות צלמים שהגישו את מועמדותם לפרס, הנחשב לגדול ביותר בתחום הצילום בישראל מבחינת סכום המענקים.
גירש זכתה בפרס לאמנית בכירה ובמענק כספי של 50 אלף שקל, ואילו מטלון זכה בפרס לאמן מבטיח ובמענק של 30 אלף שקל. הפרסים יוענקו בטקס שיתקיים במוז"א ב-1 בדצמבר. זו השנה השלישית שבה מוענק הפרס במסגרת שיתוף הפעולה בין המוזיאון לקרן בראון לצילום.
פסי גירש, ילידת מינכן שבגרמניה, עלתה לישראל בשנת 1968 כבת להורים ניצולי שואה. לאורך הקריירה שלה עסקה בצילום המשלב בין זיכרון, היסטוריה, חיים ומוות. בין השנים 1989 ל-1993 צילמה עבור תיאטרון הבימה, בעיקר בהצגותיו של חנוך לוין, ובהמשך הציגה את עבודותיה במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם. כיום היא פרופסור אמריטה באוניברסיטת חיפה, שבה היא מלמדת מאז 1992.
בנימוקי הזכייה ציינו השופטים כי יצירתה של גירש נעה בין תיעוד נופים ובני אדם לבין צילומי סטודיו של בעלי חיים מתים והצבות באתרים נטושים. לדבריהם, עבודותיה עוסקות בשאלות של חיים ומוות, תוך שילוב בין אימה להומור ובין זיכרון אישי להיסטוריה קולקטיבית.
אוהד מטלון, שנולד בקיבוץ אילות בשנת 1972, מתגורר ויוצר בתל אביב. הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל ובעל תארים מתקדמים בפילוסופיה ובאמנות. ביצירתו הוא בוחן את נופי הארץ ואנשיה, את ההיסטוריה של הצילום ואת האופן שבו תצלומים מוצגים ונצפים. עבודותיו כוללות בין היתר הדפסות נגטיביות, עיבודי צילום והצבות לא שגרתיות.
ועדת השיפוט ציינה כי מטלון מציע מבט חברתי ופוליטי על המציאות הישראלית, ומאתגר באמצעות עבודותיו את דרכי ההתבוננות המקובלות. מטלון עצמו הסביר בעבר את גישתו לצילום: "אני אוהב את המגבלות, כי הן משאירות מרחב עבודה באזורי הגבול האלו".
לצד שני הזוכים, החליטה ועדת הפרס להעניק אותות כבוד לצלם צחי אוסטרובסקי ולצלמת רינה קסטלנובו, כהוקרה על תרומתם רבת השנים להתפתחות הצילום בישראל.
ועדת השיפוט כללה את הצלם ג'ון אופנבך, הפועל בלונדון, ואת האוצרת העצמאית גיזלה קייזר מברלין. השופטים ציינו כי עבודותיהם של גירש ומטלון בלטו במיוחד בזכות השילוב בין סיפורים אישיים של זיכרון ומסע בזמן לבין חקירת גבולותיו של הצילום כאמצעי ביטוי אמנותי.
גיל עומר, מנכ"ל מוז"א, אמר כי יצירותיהם של השניים "מזמינות אותנו לחשוב מחדש על מה שתצלום יכול להיות: מרחב של זיכרון ודמיון, במה להתרחשות ומפגש בין אמנויות".