תומר יוסף וחבורתו המשוגעת השתחוו בפני הקהל בפעם האחרונה ונופפו לשלום. זה עתה הסתיים המופע של בלקן ביט בוקס שנעל את המהדורה ה-40 של פסטיבל הג'אז באילת, והקהל סירב לעזוב. הייתה לו סיבה טובה. כמה אנשים מאחורינו קראו בקצב "עוד אחד! עוד אחד", ותוך שניות הצטרפו גם השאר. הדרן ספונטני היה דוחה עוד קצת את מה שכולנו הרגשנו שעומד להגיע.
"עוד אחד, עוד אחד" שכזה היה משאיר את כולנו עוד קצת בשגרה המוזיקלית שכבר הספקנו להתרגל אליה בארבעת הימים האחרונים, כזה שמותיר את העולם שבחוץ במקומו הראוי - בחוץ. באותו רגע, מאות מבלים היו הילד שמבקש רק עוד חמש דקות במיטה. אבל סדר הרי צריך להיות: הבלקן עזבו את הבמה כמתוכנן, ומוזיקת ה"תלכו מפה" שהחלה להתנגן ברקע משכה מעלינו את השמיכה החמה כאמא המאחרת לעבודה ומצווה עלינו לקום מיד ברגע זה.
בסדר. קמנו. יצאנו. לך תזכור איפה בכלל חנינו. הנה, חזרה הקליטה הסלולרית ואיתה גם הפושים. ישראל שוקלת לתקוף לבדה באיראן. יופי, חזרנו רשמית לשגרה. עכשיו אתם מרוצים?
רק בישראל
לאילת החמימה גם באמצע נובמבר (בשנה הבאה נארוז גם מקדם הגנה) אנחנו מגיעים בצהרי יום רביעי אחרי כמה שבועות לא קצרים של סאגת Will We/Won’t We. זוהי כאמור המהדורה ה-40 של הפסטיבל (והראשונה אי פעם של בתולי הג'אז שאנחנו), וההפקה חגיגית במיוחד: ארבע במות, יותר מ-40 מופעים עם שמות גדולים (ה-A List כלל בין השאר את עידן רייכל, דודו טסה, גידי גוב שאירח את רונה קינן ועמיר בניון, בלקן ביט בוקס שאירחו את קרולינה וטדי נגוסה, יוני רכטר, רביד פלוטניק, מירי מסיקה ועוד), לצד אמני ג'אז מהארץ וגם מהעולם, הפקות מקור, תערוכת צילומים לרגל שנתו ה-40 של הפסטיבל ואפילו תקליט ויניל חגיגי עם הקלטות נדירות מארכיון הפסטיבל.
וכגודל הציפייה – כך עוצמת החששות. כי גם אחרי שאתה סוגר מלון (ים סוף של ישרוטל, מהאהובים עלינו, התגלה כבחירה המושלמת עבור המגיעים לפסטיבל), מאשר עם הבוס חופשה קצרה ואפילו מחליף עם גרושתך את הסופ"ש עם הילדים – אתה עדיין חי בישראל. רק במרץ האחרון נדחה פסטיבל גיטרה בים האדום בגלל המלחמה עם איראן, והכותרות על תקיפה אפשרית מיד אחרי בחירות האמצע בארה"ב לא הוסיפו לנו שקט והדירו שינה, כך אני מניח, מעיניהם של המארגנים – שאני יכול רק לדמיין איזה התקף לב הם חטפו כשהתקבלו ההתראות לטלפון בבוקר יום רביעי, שעות ספורות לפני מופע הפתיחה, שהתבררו כהתראות על רעידת אדמה שפקדה את האזור.
אבל למרות הכל, אילת עדיין עומדת על תילה כשאנחנו נכנסים בשערי העיר, אוספים בחדווה את הפסים שלנו שמקנים כניסה חופשית לכל המופעים, ומגיעים למלון. ארוחה קלה, מנוחה קצרה – וקדימה. התחלנו.
להתאהב מחדש
זהו פסטיבל הג'אז הראשון שלנו, כאמור, אז לא ממש ידענו למה לצפות – ובכל זאת הופתענו. כל במות הפסטיבל ממוקמות במתחם נמל אילת, כך שבתוך העיר ובכביש המוביל אל הנמל תנועת הקהל כמעט אינה מורגשת (רק תדמיינו מה היה פסטיבל כזה עושה לתל אביב). לרשות המבלים עומדות הסעות הלוך ושוב ממתחם המלונות, וגם מונית היא אופציה סבירה בהחלט לאור המרחק הקצר מבית המלון. כאן המקום לציין שרשת ישרוטל הציעה לאורחיה חבילות נופש ששילבו לינה במלונות הרשת עם כרטיסים ופסים למופעים – ואנחנו קפצנו על המציאה וניצלנו את השילוב המושלם הזה עד תום.
גם בתוך מתחם ההופעות תנועת המבלים מנותבת היטב. ארבע הבמות מתוחמות באמצעות מכולות (שגם עוזרות בחסימה אקוסטית של המופעים המתקיימים במקביל ואפילו עוצרת לפחות חלקית את משבי הרוח – עניין חשוב במיוחד בשעות הערב, כשהטמפרטורה צונחת). במרכז הרחבה הציבורית ניצבים דוכני שף פופ-אפ מגוונים, דוכן קינוחים ובר משקאות. בזמן הפנוי אפשר להתרשם מהרכבי ג'אז בתחילת דרכם שמגיעים לפסטיבל ומביאים את המוזיקה שלהם. הקהל מגיב בהתלהבות ואחרי המופע אפשר לתפוס את האמנים הצעירים לשיחה קצרצרה.
הצמיד שעל פרק היד מאפשר כניסה חופשית לכל המופעים במתחם – על בסיס מקום פנוי, כמובן. לוח הזמנים צפוף ורוב המופעים החלו ממש סמוך לשעתם המתוכננת, חלקם אפילו על הדקה. שאפו. יוסי פיין האגדי, בתפקיד המנהל האומנותי, עובר בין הבמות ומציג את האמנים שעומדים לעלות לבמה – מלבד כמובן בהופעתו שלו, שפתחה את היום האחרון של הפסטיבל.
אז מה ראינו? את דודו טסה מארח את הצ'לנית מאיו שבירו למופע מרחיב לבבות; את ההפקה "תתחצף ותתענה, שבה אמני פסנתר מהשורה הראשונה ניגנו את שיריו של מתי כספי ז"ל בעיבודים מקסימים; את גידי גוב המרגש כל כך גם בגיל 76; את המופע האלקטרו-אקוסטי ששילב בין ההרכב Geshem לאנסמבל מיתר; את הפסנתרנית והיוצרת מאיה דוניץ, בכיתת אמן אינטימית וספונטנית שחשפה קצת מאחורי הקלעים של העבודה לקראת הפסטיבל; את שלומי שבן הבלתי נגמר שאירח את האחים קדוש המופלאים ואת מאיה בלזיצמן המוערכת; את רביד פלוטניק שאירח את ישי סוויסה למופע שישי צהריים מושלם; את גל דה פז העוצמתית; את מאור כהן שמלבד ביצועים מפתיעים שילב קטעי סטנד-אפ שקרעו אותנו מצחוק; את יוני רכטר שחזר לאלבום "עוד סיפור" שהוציא בשנת 2003; את יוסי פיין במופע השקת אלבומו החדש והמסקרן; את הפסנתרנית הכובשת סתיו אחאי, במופע שהוקדש לשירים הישראלי האהובים בעיבודים מקוריים וחדשניים; את פלד ועדן דרסו ואת בלקן ביט בוקס, שחתמו כאמור ארבעה ימים מתישים-אך-מדהימים.
מוקד נוסף של הפסטיבל היה במלון אגמים של ישרוטל, שאירח מדי לילה את הג'אם סשן המסורתי: נקודת מפגש של אמני הפסטיבל שהתכנסו למפגשי נגינה ספונטניים וחד-פעמיים אל תוך הלילה. עם השנים הפך הג'אם סשן לחלק בלתי נפרד מהפסטיבל, וכך גם השנה.
הקהל מגוון. מאוד. מהצעירים שרוקדים וקופצים בקרבת הבמה, כמו בהופעות של רביד פלוטניק, פלד והבלקן ביט בוקס, דרך מוזיקאים וחובבי ג'אז ועד מאזינים מזדמנים (כמונו), שפשוט באו לחוות, ליהנות, ועל הדרך לפתוח את הראש לדברים חדשים – ולהתאהב מחדש במוזיקה.
לו יהי
אבל למרות הגיוון והעושר המוזיקלי, קו אחד ברור ומיוחד עובר ומקשר בין כל המופעים בפסטיבל - אנחנו ראינו 15 כאלה, אבל אני משוכנע שהדברים נכונים גם לכל שאר האמנים שהופיעו. כי בכל מופע שנכחנו בו מרביעי עד שבת, הסתבר לנו עד כמה אירועי השנים האחרונות קיבלו נוכחות בולטת בפסטיבל הזה.
ותייר מבולבל שיגיע פתאום מחו"ל - אם בכלל מישהו עוד טורח להגיע לכאן מחו"ל – יביט באלפי החוגגים ויגרד בפדחתו במבוכה. 30 שבועות אחרי שמאות טילים בליסטיים שוגרו לכאן (שוב); עשרה חודשים אחרי שחרור החטוף הישראלי האחרון מרצועת עזה; 1,131 ימים מאז הבוקר הנורא בתולדות המדינה; וכשה"ניצחון המוחלט" לא מגיע וכנראה גם לא יגיע בקרוב לא בעזה, ולא בלבנון, ולא בתימן, ולא באיראן; וכשבכל שנייה עלולים הטלפונים הסלולריים של כולם לרטוט באימה ולשלוח את כל הפסטיבל היפה הזה לעזאזל – מה בדיוק יש לכם, ישראלים מטורפים שכמותכם, לשיר, לנגן ולרקוד?
כנראה שזה ה-DNA שלנו, או אולי זה שסיגלנו לעצמנו. מין ניגוד בלתי אפשרי שכזה, של בין להציל מטוס מידי טייס טרוריסט ל"הבאנו שלום עליכם"; בין מבצע ביפרים נועז לכמיהה האובססיבית-כפייתית לחיים נורמלים. בין ג'ון מקליין לג'ון לנון. לט איט בי, מאדר פאקר, זה מי שאנחנו. וזו הסיבה שפסטיבל הג'אז, כמו כל הפסטיבלים ואירועי התרבות האחרים, ימשיכו להתקיים פה. גם אם כמה שעות לפני הפתיחה, התראה רנדומלית על רעידת אדמה תוריד לכולנו ת'לב.
התרעות פיקוד העורף