מהנילוס באהבה: אמא הייתה סופרסטאר במצרים, הבת שחקנית שמספרת את סיפורה

רגע לפני שהחזירה נשמתה לבורא עולם, הייתה לפאיזה רושדי בקשה אחת מבתה היחידה: "תספרי את סיפור חיי, אל תתני לו להישכח". הבת, יפה תוסיה כהן, מילאה את הבקשה בצייתנות ובאהבה. התוצאה: הצגת היחיד "אנא, פאיזה", שרושדי ז"ל זכתה לראות עוד בחייה, ורצה כבר יותר מ-14 שנה.

עם השנים התחתנה והתגרשה פעמיים. מנישואיה השניים, והיא בת 40, נולדה בתה יפה. בגיל 70, כשהיא עדיין במיטבה, החליטה לרדת מהבמה. ב-1997 לקתה באירוע מוחי. ב-2003, בגיל 81 נפטרה, אך מורשתה נשארה בחיים.

הכתיבה נשפכה ממנה החוצה, ותוסיה כהן, שעיבדה את סיפור חייה של אמה למחזה, הגישה את הצגת היחיד שלה לתאטרונטו והתקבלה. בהמשך לקחו חלק בהפקתו המחזאית איריס שביט והבמאי איציק סיידוף, והמונודרמה זכתה בפרס ראשון בפסטיבל "תיאטרונטו 2000". "ההצגה והסרט התיעודי שצולם בעקבותיה ('אמא פאיזה, בבימויה של סיגלית בנאי. ג-ע) עשו לאימא ממש טוב. היא חזרה לאור הזרקורים".

"זה היה שבר גדול. הייתי זומבי במשך כמה שנים. כשאתה מוצא את עצמך בלי אף אחד בעולם מקרבה ראשונה - ואני לא השכלתי ליצור לעצמי משפחה משלי – אתה מרגיש ערום. זה כמו ללמוד ללכת מחדש. הייתי צריכה להגדיר את הזהות שלי מחדש מול העולם ומול עצמי. בשנים אחרי שהיא נפטרה, גידלתי את עצמי מחדש".

"בוודאי. כיום אני מגיעה אליה ממקום שלם, חזק וסולח, עם כוחות לתת הלאה. ההצגה עוסקת בקונפליקט בין אם לבת, ונוגעת בשאלות של סליחה וחיפוש זהות. אני מרגישה שמשנה לשנה אני מתרחקת מהדמות שיצרתי אז, שקראתי לה חנה, כדי שאוכל לתפוס מרחק ולשחק אותה".

"ההשוואה ביננו ליוותה אותי כל השנים. כשאת גדלה עם הורה אחד, קשה לך למרוד בו, כי הוא החמצן שלך, אז את שומרת על כנפיים מקופלת ועל סטטוס קוו, והגדילה והצמיחה שלך לא פשוטים. הייתי צריכה להפעיל כוח רצון ולהיות עקשנית. התחלתי את הדרך באמביוולנטיות ובחוסר תמיכה. אבל כשנרשמתי ללימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב, וכשהיא ראתה שאני איתנה בדעתי, היא תמכה בי".

"מצד אחד היא הייתה האימא הצבעונית, הדיווה, שהייתי מבקשת שלא תעשה לי פדיחות מול החברים. אבל גם ככה היא הייתה מאוד עסוקה, אז זה היה בסדר. מצד שני, המוזיקה שלה נכנסה לי לדם. ספגתי אותה ונהניתי ממנה. הייתי מאזינה לעבד חלים חפאז ומדמיינת שאבא שלי שר לי. בגיל ההתבגרות זה כבר היה טו מאץ' ותפסתי אזימוט חזק החוצה".

תוסיה כהן מאמינה שאמה צופה בה מלמעלה, מלווה אותה ותומכת בה מרחוק, בעוד היא מנסה להוציא לפועל את החלום האמיתי שלה: לקבל תפקידים בלתי מקוטלגים בתאטרון, לשיר ולהוציא אלבומים. "אני מאמינה שהיא שם, נותנת לי כוח לחלום בגדול".