הסטודנטים כיום יותר מתוחכמים", אומרת שופטת בית המשפט העליון בדימוס ד"ר דליה דורנר, שמכהנת כמרצה באוניברסיטת בר אילן וכחברת הוועד המנהל של האוניברסיטה העברית בירושלים, שם סיימה את לימודי המשפטים בשנת 56'. היום תשתתף דורנר בערב מיוחד לציון 90 שנה להיווסדה של האוניברסיטה, שיתקיים במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים בתיאטרון גבעתיים.
בשערי האוניברסיטה נכנסה דורנר, 81, לאחר שירותה הצבאי, שבמהלכו למדה לימודי ערב בבית הספר הגבוה לכלכלה ומשפטים בתל אביב. "הייתי צעירה מכיתתי והתגייסתי לצבא בגיל 17", היא מספרת. "הצבא היה נחמד. הייתי קצינה במודיעין ואמרו שאוכל לנהל את ספריית המודיעין, אבל שאלתי את עצמי מה אעשה אחר הצהריים. החלום שלי היה להיות דיפלומטית ולהשתתף בקורס צוערים, כך חלמתי כילדה. אבל צריך היה ללמוד משהו. בבית ספר לכלכלה ומשפט, שם התנהלו לימודי ערב מהשעה חמש, אפשר היה ללמוד אחרי הצבא. הבחירה הייתה בין כלכלה או משפטים".
המחסור במרצים גרם להנהלת הפקולטה לגייס לשורותיה כמרצים אחדים מבין שופטי בית העליון דאז. בין הפרופסורים שהקימו את הפקולטה ועיצבו את דמותה ניתן למנות את גד טדסקי, נתן פיינברג, שהיה הדיקן הראשון, ושלו גינוסר. "עם כל הכבוד לפרופסורים של היום, שהם ידענים וממלאים תפקידים חשובים, אלו היו אנשים אירופים, בעלי גינונים אחרים ותרבות רנסנסית, שידעו יוונית", אומרת דורנר. "הם לימדו בצורה שמרנית: היו קוראים מהכתוב, והתלמידים הטובים היו רושמים. היינו לומדים לפי רשימות שהתלמידים הטובים היו משכפלים. לימים קראנו לכך 'מפעל השכפול'".
"האווירה הייתה מרגשת, והייתי סטודנטית גאה שנכנסה ביראת כבוד בין שערי האוניברסיטה, אבל לא הייתי תלמידה חרוצה, מאחר שבאותה תקופה לא היה לי כסף ונאלצתי לעבוד. לכן הציונים היו בהתאם למי שלומד בצורה לא מי יודע מה. היו מרצים שלא זכרו אותי מאחר שלא הגעתי לשיעורים שלהם. לא הייתה לי ברירה, הייתי צריכה לפרנס משפחה. נשארתי להתגורר בתל אביב והייתי עולה לירושלים פעם בשבוע, אז הייתי ישנה אצל חברים, על מזרן שהונח על הרצפה. כשחסכתי סכום כסף מסוים ניסיתי את ירושלים והתגוררתי שם במשך שנה אחת, אבל לצערי לא מצאתי עבודה".
"בנימין אקצין, שהיה מורה למשפט בינלאומי, ויצחק הנס־קלינגהופר, שהניח את היסודות למשפט החוקתי. וכמובן אגרנט, שריתק אותי גם כשלימד משפט פלילי. הלימוד שלו נתן לי בסיס לגישה נכונה למשפט של צדק".
"הביטוי 'זכויות אדם' הגיע בשלב מאוחר יותר בלימודים. כיום אנחנו מלמדים את הסטודנטים הצעירים – שלמדו בתיכון אזרחות, אם כי לא כמו שצריך - על משפט חוקתי, אבל אצלנו הלימודים נסבו בעיקר סביב דיני נזיקין. במהלך השנים נושאי הלימוד השתנו וגם השיטה: בעבר הייתה קבוצת סטודנטים צעירים שהתקוממו נגד שיטת הלימוד וביקשו ללמוד בדיאלוג, בשיטה האמריקאית, ולא דרך הרצאה כתובה. ואכן, כיום אנחנו משתפים את הסטודנטים, יש דיאלוג, וכדי להצליח יש צורך להשתתף בהרצאות ולא רק לשנן את הכתוב".
התרעות פיקוד העורף