על סף שנתו ה־70, נעם סמל, המנכ"ל הנצחי של התיאטרון הקאמרי, חוצה את הקווים ועולה לראשונה על במה. הפעם לא כדי לשאת עוד נאום תורן, אלא כדי לחוות פעם אחת בחיים, כדבריו, את מה שעובר בדרך כלל על שחקניו. זה יקרה בהצגה "נפילים" של הזירה הבין־תחומית, המועלית במסגרת פסטיבל ישראל, שם הוא מפתיע בגילום דמותו האלמותית של ראש הממשלה מנחם בגין.
"אני לא מנסה לחקות את בגין", מבהיר סמל, המגלה נמרצות לקראת האתגר החדש, "רק משמיע דברים, שאמר בשעתו, לובש חליפה דומה לזו שהוא לבש ומרכיב משקפיים דומים לשלו. בתום הסצינה שבה הוא מגיע לבופור במלחמת לבנון הראשונה, אני נעטף בחלוק כפי שבגין אהב ללבוש בבית - ומת. אז אני נשאר שכוב על הבמה ללא ניע כשלושת רבעי שעה, בתקווה שאחזיק כך מעמד".
"המעניין הוא שכיום אני בדיוק בגיל שבו בגין היה אז", הוא אומר ומשחזר את היכרותו האישית עם ראש הממשלה. "זמן קצר לאחר המהפך, בראשית 78', הגיעו למשרד ההפקות שלי דאז, "בידור לעם", ותיקי אצ"ל לשם הפקת אירוע גדול בהיכל התרבות לציון מלאת 30 שנה לפירוק הארגון. יוסי בנאי, אז אמן מרכזי במשרד שלי, חבר אלי כבמאי ליצירת חיזיון אורקולי, שבו שימש כמנחה".
"כדי להביא את סיפור האצ"ל נפגשנו יוסי ואני פעמים אחדות עם בגין בדירתו ברחוב רוזנבאום 1 בתל אביב ובמעון ראש הממשלה בירושלים", מוסיף ומספר סמל. "בגין התגלה לנו כאדם צנוע וחם, שהזיכרון ההיסטורי היה חשוב לו מאוד. ניכר היה בו רצון לתקן את מה שנראה היה לו כעוול שנעשה לדעתו לארגון מבחינת ההתייחסות בחברה הישראלית. עליזה, רעייתו, הגישה לנו תה חם, והוא סיפר לנו פרקים עלומים מהעבר".
"לא רציתי שחקן לתפקיד בגין, אלא מישהו מנהיגותי מתחום אחר, שהפער בינו לבין הדמות שהוא מציג ייצור מתח על הבמה", מציין לוי. "לזכותו של נעם ייאמר שהוא נענה על המקום. אני לא מקבל את היענותו כדבר מובן מאליו. נעם עשה מעשה נועז - מי שעומד בלב לבו של התיאטרון הרפרטוארי בישראל ניאות לתת יד להצגה אוונגרדית. על כך הוא ראוי למלוא ההערכה".
"שלא תהיה אי הבנה", מציין סמל. "יש לנו רק שלוש הצגות ודי. מבחינתי זו הרפתקה אמנותית חד־פעמית. הרי יש לי תיאטרון לנהל".
הדרך שעבר סמל מלימודי המשפטים אל עסקי השעשועים התנהלה לגמרי במקרה. "אחרי הצבא, כשלמדתי באוניברסיטה, בן דוד שלי ראה אותי הולך ברחוב עם תיק ג'יימס בונד. 'לפי התיק, אתה בטח לומד משפטים', ניחש. לא הכחשתי. אז סיפר שהוא וחבריו ללהקת נערי החצר עומדים לחתום על חוזה לשמש כתזמורת במועדון שהיה בקולנוע דן. 'אולי תייצג אותנו? אנחנו לא מבינים כלום', אמר. הלכתי איתם וחתמתי על ההסכם בשמם", הוא מספר.
אחד מחברי הלהקה היה מייק ברנט, ששר בהפסקות כשהתזמורת נחה. "שחררתי אותו בהמשך, כשהוצע לו חוזה מפתה מאיראן בדרך לתהילה בפריז", אומר סמל ומוסיף, "אפילו הייתה לי תרומה לקריירה שלו: אחי המנוח עדי, שבאותה תקופה ניהל את אסתר ואבי עופרים, היה שולח אלי מלונדון בשביל מייק 'דמואים' של שירים שהם לא הקליטו".
לצד לימודיו, ניהול הלהקה ועבודה מזדמנת בבקרים כמורה מחליף בבתי ספר, הבחין סמל במודעה קטנה בעיתון ולפיה מחפשים מנהל הפקה לסרטים ולהצגות, שהיו חתומים עליה א. זוהר וא. דשא. "כך מצאתי את עצמי ב'תיאטרון העממי' על תקן של כלבויניק בהצגת 'צץ וצצה': עוזר במאי, מנהל הצגות, סדרן ראשי, מנהל שיווק ומכירות ומה לא".
"התיאטרון העממי" ו"בידור לעם", משרד ההפקות העצמאי שניהל עד שנת 80', היו בית הספר שלו לתיאטרון. "אני מכיר את התיאטרון מלמטה, ממש מהקרביים", מציין סמל, שאז ייצג בין השאר את רבקה מיכאלי, את שלמה ארצי, את אריק לביא, את מתי כספי ועוד רבים. "כמי שגם נסע עם ההצגות, הכרתי מקרוב את כל האולמות שהיו אז בארץ".
בשנות ה־80 שימש סמל מנכ"ל תיאטרון חיפה, שהיה אז בשיאו. "הרגשתי מיצוי בעיסוק כמפיק וכאמרגן", הוא מעיד. "רציתי להיפתח לעולמות חדשים ולעשות משהו אחר, ג'וב ציבורי שבו אמדד בעשייה ולא בכמות הכסף שאצבור".
בהמשך כיהן סמל ארבע שנים כקונסול התרבות של ישראל בארה"ב, שבמהלכן פעל להידוק קשרי התרבות בין המדינות. "במיוחד אני זוכר את לאונרד ברנשטיין, שכעת אנחנו מציגים בהצלחה רבה את 'סיפור הפרברים' שלו בקאמרי. באירוע שהפקתי במועדון הווילג' גייט היה מדהים לשמוע אותו שר את 'היי הג'יפ', שזכר מביקורו בארץ בתש"ח".
סמל מכהן כמנכ"ל הקאמרי מ־92', כשתוך זמן לא רב הצטרף אליו כמנהל אמנותי עמרי ניצן, מי שפעל איתו בחיפה. "באתי לשלוש־ארבע שנים ונשארתי, כשבכל פעם האריכו לי את החוזה", הוא אומר ומתאר את המעבר של התיאטרון ממשכנו הישן בדיזנגוף למשכן לאמנויות הבמה כאחת מגולות הכותרת בפעילותו שם. "עמרי ואני הרכב מנצח. צריך לדעת לבחור שותף לדרך".
כמנכ"ל רואה סמל חשיבות בהרצת הצגות הקאמרי גם בפריפריה, כולל מעבר לקו הירוק. "זכותם של התושבים שם לצפות בהצגות כמו כלל תושבי ישראל", הוא משוכנע. "אם הם משרתים בצבא ומשלמים מסים, מדוע שלא יראו הצגות שלנו?".
בניצוחו מרבה תיאטרונו להציג בחו"ל וגם לשתף פעולה עם תיאטראות אחרים. "אנחנו לא עושים את זה לשם שמים", סמל מבהיר. "כך אפשר להתחלק בהוצאות, מה גם שזה לא מפריע לנו להריץ הצגות משלנו".
התרעות פיקוד העורף