היה זה אי אז ב־82', על סיפה של מלחמת לבנון הראשונה, כשיצא עוז לדובב דוברים ממגזרים שונים ברחבי המדינה בשלל נושאים. ובליבת העניין: הסכסוך הישראלי־פלסטיני. את קולות הדוברים הוא הביא בסדרת כתבות מהדהדת שהופיעה ב"דבר השבוע", וכעבור שנה היא הפכה לספר מעורר עניין ורב תפוצה. בחמישי השבוע (20:30) יביא ווליניץ בבכורה בתיאטרון יפו את גרסתה המומחזת של צ'ילטון לספר.
"לנצח אהיה גאה בעובדה שהייתי אחד מתלמידיה המובהקים של נולה צ'ילטון", הוא אומר. "נולה קלטה אותי באוניברסיטה היישר מהשירות הממושך במלחמת יום הכיפורים. אחרי הצגות שבהן השתתפתי בתקופת התיכון ברחובות, באתי אליה עם המון שחצנות וביטחון שאני השחקן הכי טוב בעולם. תוך שעה היא העמידה אותי במקום, ונתנה לי להבין שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. מה שלמדתי ממנה, אני מביא כל השנים לבמה".
לאחרונה היה על הקו אל ביתה הצנוע בקיבוץ שדות ים, שם התקיימו החזרות. "היא באה אליהן כשההצגה יושבת לה בראש על פי התרגום לאנגלית של הספר, כשהיא נעזרת בעריכה של אסף אופק, מתלמידיה הצעירים", מספר ווליניץ. "מבחינתי, כל חזרה אצלה הייתה כמו עלייה לרגל, והיא, תוך כדי עבודה הייתה מתמלאת בעזוז וגבורה כמו נערה בת 18. הרעיון שלה הוא שאני, שחקן אחד, מביא את כל הדמויות איך שאני, בלי מבטאים וכאלה, גם בלי אביזרי עזר, חוץ מכובעים שאני מחליף. בהצגה אני עובר עם הדמויות מנושא לנושא, כולל התייחסות לציונות, מבט על הסכסוך באזור, דיבור על אמונה באלוהים וכדומה. זאת, בתוספת קטעים מ'כל החשבון עוד לא נגמר', ספרון שבו קטעים מהרצאתו האחרונה של עמוס עוז ביוני 2018".
לדברי ווליניץ, רק חלק מהדמויות בספר מובאות בהצגה. "אני פותח בדמות חסרת שם, היחידה בספר, של מושבניק ותיק, המטיח דברים קשים לעיכול", הוא מעיד. "לטענתו, לפני הכל היו צריכים לחסל את כל הערבים בארץ הזאת, והוא היה מוכן להקריב את עצמו. הטיפוס מרחיק לכת ואומר שפרופ' ישעיהו לייבוביץ' צדק ואנחנו חולים במחלה הז'ידית, כלומר היהודונית".
התרעות פיקוד העורף