להקת בלט ירושלים מתנערת מתרדמת הקורונה וחוגגת בכורה עולמית של המופע "Amor" בתיאטרון ירושלים, על-פי קומדיה מאת המחזאי הספרדי לופה דה וגה, שנודע במחזהו "מעיין הכבשים", ולצלילי מוזיקה של רספיגי, מושקובסקי ועוד.
"קומדיה כדי לצחוק קצת אחרי מה שעבר עלינו בשנה האחרונה?", אני שואל את כוריאוגרפית המופע והמנהלת האמנותית של הלהקה, נדיה טימופייבה.
"לא רק", היא מבקשת לדייק. "לאחר שבמופע הקודם שלנו, 'ממנטו', נגענו בשואה, היינו מוכרחים הפעם משהו שיהיה יותר קל יותר הן לרקדני הלהקה, הן לקהל. עיבדנו את המחזה לבמת המחול תוך כדי התחשבות במספר המצומצם הפעם של הרקדנים - שמונה, שכל אחד מהם סולן, לעומת 13-14 בדרך כלל".
עוד היא מספרת: "התחלנו לעבוד על המופע בין סגר לסגר ואני מקווה שהכיף שהיה לנו בחזרות יעבור לקהל".
החזרות של בלט ירושלים, כפי שתועדו ב"אנדרגראונד בלט", סרטה התיעודי המרשים של לינה צ'פלין, מתקיימות למרגלות אצטדיון טדי בבירה. רקדני הלהקה הם בוגרי בית הספר לבלט, שהקימה נינה טימופייבה, אימה של נדיה, שהייתה פרימה בלרינה בבולשוי ונושא את שמה.
טימופייבה הבת נולדה במוסקבה ב-72'. "זה היה אתגרי לגדול כבת של רקדנית כפי שהייתה אמא שלי ומאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי בתוך האמנות, הן כבת שלה, הן כבתו של אבא שלי, שהיה צלם מפורסם ברוסיה".
נדיה היא בוגרת האקדמיה לבלט של הבולשוי במוסקבה. כשסיימה את לימודיה שם, הצטרפה כסולנית ראשית לתיאטרון הקרמלין, שם החלה את הקריירה בתפקיד ליידי מקבת. ככל שציפו ממנה לגדולות, הקריירה שלה שם נקטעה בטרם עת. אמה הוזמנה ב-91', עם פתיחת מסך הברזל, להעביר כיתת-אמן באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. כאן התאהבה בעיר עד כדי לקטוע את קריירות הריקוד שלה ושל בתה עם עלייתן אליה, כדי להגשים את החזון שלה להקים בה מרכז בלט.
התרעות פיקוד העורף