יוהאן פאצר מנהיג חבורה מפוקפקת של ארבעה חיילים, אנשי צוות טנק, העורקים מהצבא הגרמני בקרב ורדן במלחמת העולם הראשונה, שבעודם מסתתרים עד בוא השלום שמתמהמה רוצחים זה את זה משעמום. זו במשפט ארוך אחד תמצית העלילה של "נפילתו של האגואיסט יוהאן פאצר", מחזה עלום של ברטולט ברכט, שבמוצ"ש יעלה לראשונה בישראל על במת תיאטרון "תמונע" בבימויו של יותם גוטל.
כשמעירים לגוטל בן ה-27, שמחזות מהעיזבון של חנוך לוין, מקבילו הישראלי של ברכט, פרט ל"הרטיטי את לבי" המופתי, לא היו פאר יצירתו, הוא מגיב בבטחה: "אין עוררין על כך שהמחזה המסוים הזה של ברכט נחשב לטקסט מרהיב, שלומדים אותו באוניברסיטאות בכל העולם ועסקו בו אנשי-תיאטרון מאוד בכירים, אבל קשה להעלות אותו. אם אנחנו נוגעים בהשוואות בין מחזאים, אז לא לוין, אלא המחזה על פאצר מזכיר דווקא את נסים אלוני - גוטל שיחק את גץ ב'הכלה וצייד הפרפרים' שלו - שאצלו הולכים לפעמים לאיבוד"?
את הרציחות לא רואים בהצגה ב"תמונע". המחזה, שבאופן חריג מסתיים במילה 'וכו', הוא אחד המחזות הבלתי גמורים של ברכט, שלא גמר אותו בגלל מחסור בחומר, אלא התקשה לבחור בין שלל גרסאות. אי יכולתו להביא את המחזה לידי גמר בולטת דווקא על רקע העובדה, שהוא עסק בכך בשלהי שנות העשרים, בתקופת הפריצה שלו כמחזאי עם "אופרה בגרוש" ועם "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני".
גוטל מספר שבאחת ההפקות של המחזה בגרמניה לאחר שעבדו על גרסאותיו השונות נתנו לקהל לגלגל קוביות וכך הציגו בסדר אקראי את קטעי הגרסאות. "לדעתי, זה היה לא נכון", סבור גוטל. "נראה לי, שאת הסיפור כאן יש להציג מההתחלה עד הסוף".
כבן לעובד משרד החוץ, גוטל העביר חלק מילדותו ומנעוריו בחו"ל, תחילה ברומא ובהמשך בבנגקוק "זה היה מדהים", הוא מציין. "הרווחתי שפות ותרבויות, גם הרווחתי חברים מכווית עד יפן וזה היה כיף גדול".
לאחר שירות צבאי ב-8200, למד גוטל באוניברסיטת תל-אביב - משחק לתואר ראשון ובימוי לתואר שני. באותה תקופה מצא את מחייתו ממלצרות. "חודשיים לפני סיום הלימודים לתואר שני אודי בן-משה, המנהל האמנותי של תיאטרון החאן, בא להעביר אצלנו סדנה", מספר גוטל. "מזה יצא שבגיל 25 מוניתי כדרמטורג של החאן. אני אסיר תודה לו על שפתח לי דלת בגיל כה צעיר, בתיאטרון תוסס, המותח גבולות לכיוונים שונים".
התרעות פיקוד העורף