אני עושה רק דברים שאני אוהבת", אומרת לי השחקנית שרה וינו. “אני לא עובדת יום אחד בחיי. אני חיה את החלום והוא פה. אם אנחנו מפסיקים להיות בפאניקה, החלום שלנו נמצא בידינו. אנחנו רק צריכים להחליט שאנחנו חיים בשביל ליהנות ולא בשביל לסבול".
הגישה החיובית הזו לא מפריעה לוינו לככב בהצגה החדשה “תירה בי וזהו!", קומדיה אפלה על מתאבד סדרתי שכתב עופר קניספל וביים רמי ורד, ותעלה הערב (21:00) ומחר (18:30, 21:00) בפסטיבל הקומדיה הישראלי ע"ש אפרים קישון בבית מזיא בירושלים. “המחזה הוא על מתאבד סדרתי שמנסה ליטול את חיי עצמו ונכשל", היא מספרת. “בדרך הוא פוגש כל מיני אנשים שהוא מנסה לגייס לטובת מותו. זה מחזה עם מלא אמירות חברתיות בין המילים. אני מגלמת זמרת ברים מזדקנת".
שרה וינו, שהשבוע תהיה בת 51, התפרסמה בשם שרית וינו־אלעד (שמה טרום גירושיה מהמוזיקאי עידן אלעד). לעולם המשחק נכנסה לפני כ־35 שנה. היא החלה את דרכה בלהקת צעירי תל אביב ומאז שיחקה בשלל סרטי קולנוע (“אור", “העולם מצחיק", “היום שאחרי לכתי"), סדרות (“הבורגנים", “תמיד אותו חלום", “הקלמרים", “פמת"א") והצגות תיאטרון (“חלום ליל קיץ", “כנר על הגג", “סאלח שבתי"), וגם פיתחה קריירת דיבוב מצליחה.
לפני חמש שנים החליטה לחזור לשמה המקורי, שרה. “כשנולדתי קראו לי ‘חיה שרה וינוגרד’, על שם סבתא של אבא שלי, אבל אף פעם לא באמת קראו לי ‘שרה’, אלא ‘שרית’, ותכלס גם בקושי קראו לי ‘שרית’ אלא בעיקר בשם המשפחה שלי וינוגרד ואחרי כן וינו, כשקיצרתי אותו", היא אומרת. “משהו בשם ‘שרית’ כנראה לא ישב טוב".
ההצגה “תירה בי וזהו!" עלתה לאחרונה לכותרות עם שחרורו של השחקן אבי פניני מההפקה בעקבות עדויות שפרסמו נגדו נשים בגין הטרדה מינית לכאורה. “כשנתקלתי בפוסט של אנה קליימן (האקטיביסטית הפמיניסטית שפרסמה פוסט בנושא – ד"פ) נפלה לי רצפת האגן", אומרת וינו. “מבחינתי אלו דברים שקרו ואסור שיקרו, וצריך לעשות תיקון.
בימים אלה וינו גם משחקת בתיאטרון באר שבע בהצגה “דרך השלום". במקביל, היא משקיעה את האנרגיות שלה בנושא שחשוב לה להעלות על סדר היום. “אני מלווה, לצערי, את אמא שלי בכל מיני טיפולים רפואיים ומזועזעת ממה שמעבירים אותה", היא אומרת. “אם יש תחום שבעיניי כשלנו בו בצורה מחפירה הוא ההגנה על המבוגרים שלנו".
התרעות פיקוד העורף