"קיין מול איז נישט צו שפייט?"- אני שואל את אברהם סלקטר. תחילה, מגיב השחקן החביב הזה בפליאה של מה אני רוצה ממנו, אבל תוך שניות הוא מתעשת ופורץ בצחוק. "הרי כך נקראת ביידיש הצגת 'אף פעם לא מאוחר', שבה אני משחק כעת", הוא אומר. "כן, בולגרי שכמותי ביידישפיל! צריך להתרגל. כמשקל-נגד, יש לי עכשיו אפשרות להתרפק על הלדינו מהבית בהצגת 'בוסתן ספרדי', בהבימה".
חתיכת טיפוס, סלקטר. עד הגיעו אשתקד לגיל 76, הוא היה קורע את העיר באופנועים כבדים ואז החליט להתפשר על קטנוע מדגם "ג'ילרה", חלילה לא על אופניים חשמליים. "אני חייב להרגיש את המנוע מתחת לרגליים שלי", מסביר השחקן שהקיף את העולם במסעות מרתקים עד שהחליט לפרוש בשיא לאחר שכבש במו רגליו אפילו את אנטארקטיקה, שאליה הגיע בשוברת-קרח. "ממה שהייתי מרוויח כשחקן, הייתי מוציא בקיץ על מסעות. הרי חיים פעם אחת..."
המחזה "אף פעם לא מאוחר" נכתב על-ידי אנדראה באואב, אשת-תיאטרון מיומנת שעלתה מארגנטינה. ההצגה התלת-לשונית, עם שילוב של עברית, יידיש ולדינו, מוגדרת כדרמה מוזיקלית, הבאה להוכיח שלאהבה אין גיל.
סלקטר מתרוצץ עלי במות מזה 50 וכמה שנים טובות, אבל פרט לשתי הצגות-יחיד שהציג במרוצת הזמן, זה לו כעת התפקיד הראשי (כאמור בשותף עם ציפי מור) הראשון בבחינת אף פעם לא מאוחר, כשם ההצגה. זה לא מקרי. סלקטר, שחקן אופי נהדר, מוכר כמומחה לתפקידי-משנה, שאיתם הוא גונב לא פעם את ההצגה מהכוכבים הגדולים.
"כל תיאטרון והכוכבים שלו, אבל לא פחות מהם צריכים אחד כמוני", הוא אומר. "גם אם אני לא מתלונן, מבחינת תפקידים ראשיים זכיתי לתיקון בדמותו של הבן שלי, מיכה סלקטר, שלגביי הוא ההמשכיות שלי וההתגשמות שלי, כשם שאני ההמשכיות של לאון קונפורטי, צ'טו איך שכינו אותו, בן-דוד של אמא שלי, שהיה בבולגריה שחקן ענק".
סלקטר עלה ארצה עם משפחתו בגיל שלוש וגדל ביבנה, "שם הייתי מילדות המצחיקן של הכיתה". בעת שירותו הצבאי בחיל האוויר הוא התייצב לראשונה מתחת לחופה בגיל 19 וחצי. זה לא היה בצחוק. כששואלים אותו מה בער לו, הוא מספר שזה היה מחמת כבוד המשפחה, שכן בהיותו עדיין בסדיר כבר היה אב לבתו הבכורה וגם למד משחק אצל הבמאים פיטר פריי ועדנה שביט.
כשסלקטר השתחרר, הוא התקבל לעבודה בתעשייה האווירית, אבל לא עבד שם אפילו יום אחד. זאת, כשב-66' הוא החל בגיל 21 במרוץ התפקידים המרתוני שלו בהצגת "המלט". איך כבר אז? - "כשהשחקן מיכאל גור (מוותיקי התיאטרון העברי, שהיה מבוגר מסלקטר הצעיר בכמעט 50 שנה - י. ב-א) חלה, קונרד סוינרסקי, הבמאי הפולני של ההצגה, רצה רק אותי במקומו, למרות שעדיין לא למדתי בבית-ספר למשחק. עד היום, הגם שהשתלמתי במשחק בניו-יורק, לא סיימתי שום בית-ספר כזה, לאחר שמבית צבי העיפו אותי. אגב, אף אחד מאלה שלמדו שם איתי לא נהיה שחקן ואילו אני - כן!"
סלקטר חי בתל-אביב עם זוגתו, אירנה גלוזמן, יוצרת תפאורה ותלבושות בתיאטרון ובאופרה. "אנחנו 13 שנים יחד - ובלי חתונה", הוא מעיר. "הספיקו לי הגירושים משלוש הנשים הקודמות שלי, שאף אחת מהן לא הייתה מהתחום שלי".
"שלא תטעה - אני לא איש עשיר ואף פעם לא הייתי. את הכל מימנתי ממה שהרווחתי כשחקן. ואם תשאל אותי מה דחף אותי למסעות האלה, אז הכל בגלל שרציתי לראות עולם. הרי משעמם אותי העולם הרגיל, מה גם שתמיד חיפשתי את הלא רגיל, כשאיכשהו סערות החיים האמיתיים שלי רתקו אותי קצת יותר מהסערות המשוחקות על הבמה".
התרעות פיקוד העורף