אז צאתו לראשונה של המחזה “אנטיגונה”, ב־442 לפני הספירה, זכתה היצירה שכתב סופוקלס לאינספור גרסאות שהעצימו את המיתוס סביבה וסביב דמותה הטרגית של אנטיגונה. בגרסה החדשה שתעלה בתיאטרון תמונע, בעיבוד ובבימוי נאוה צוקרמן, מייסדת תיאטרון תמונע, העלילה מנסה להתאים את עצמה למציאות בישראל 2023.
“הבמאית לקחה את המחזה והתאימה אותו לתקופה שלנו”, אומרת השחקנית והבמאית שירה קדם־קצנלנבוגן, המגלמת בהצגה את דמותה של איסמנה, אחותה של אנטיגונה. “גם בסיפור המקורי יש כמה דברים שחופפים למציאות שלנו: המחזה מתחיל רגע אחרי שמתפרצת מגיפה ופורצת מלחמת אחים".
"בארץ כיום כולנו חיים בחרדה כזו, שהתרגלנו אליה ואנחנו אפילו מכורים קצת ללחץ, לאי־הוודאות ולדרמה כל הזמן. אין פה מישהו שלא מכיר את התחושה הזו שפתאום הכל מתהפך עלינו מבחוץ. אז על הדמות שלי הכל מתהפך גם מבחוץ וגם מתוך המשפחה. יש במחזה שאלות מוסריות שגם אני שואלת את עצמי, ועדיין אין לי תשובה לגביהן מרוב שזה כל כך מורכב. אני חושבת שכל אחד שיראה את המחזה יגיע למסקנות אחרות”.
הבת שלי לומדת בבית ספר דו־לשוני, אני עבדתי הרבה שנים כמורה למשחק של נשים חרדיות. בסוף אנחנו בני אדם, וזה לא משנה אם אנחנו חרדים, חילונים, יהודים או ערבים. הדרך היא דווקא כן לדבר וכן להשמיע קול. לצערי אנחנו נורא מופרדים לקהילות, וזה פחות טוב לדעתי. ברגע שמתערבבים, יש יותר מקום למפגש”.
בהמשך החלה קצנלנבוגן לשחק בתיאטרון הקאמרי בשלל הצגות, בהן “הכתובה” שרצה כ־700 פעם ברחבי הארץ. “בקאמרי לא עשיתי תפקידים מאוד מאתגרים, הייתי תמיד בתפקיד החמודה שזה היה נחמד, ומאוד נהניתי להיות בקאמרי ואני מודה על הזכות”, היא אומרת. “זה תיאטרון ובית מדהים, והיה כיף להיות ערב־ערב על הבמה ולשחק עם שחקנים כל כך גדולים כמו שלמה בראבא וענת וקסמן. עברנו יחד תקופת חיים”.
במקביל היא פיתחה קריירה של מנחה (ערוץ 24) ושיחקה בסרטים, בהם “תפרים”, “בשר תותחים” ו"הלילה הארוך ביותר” ובסדרות טלוויזיה כמו “אולי הפעם”, “החברות הכי טובות”, “סרוגים”, “רמזור” ו”דני הוליווד”. “’דני הוליווד’ באמת הייתה חוויה מיוחדת שהיום אני מרגישה לגביה בת מזל יותר ממה שאז ידעתי להעריך”, היא אומרת.
“זו הייתה סדרה של 200 פרקים - אין סדרות כאלה היום - ויחסית לסדרה יומית היא הייתה מאוד מושקעת, כי זו הייתה סדרה תקופתית עם ארט מטורף ואולפני ענק. היה לי תפקיד מאוד מרכזי, ולא היה פרק שבו לא ראו אותי שלושת רבעי פרק. זו חוויה שבאמת לא חווים אותה היום. היום הכל צ’יק־צ’ק. מאיה, הדמות שגילמתי שם, הייתה מטורפת, קצת משוגעת ולא יציבה, ואלו דמויות שתמיד כיף לשחק”.
ב־2016 היא סיימה תואר רב תחומי באמנויות באוניברסיטת תל אביב ובהמשך למדה הוראת משחק ובימוי. “אני מאוד אוהבת ללמד, יש לי קבוצות תלמידים, וכולם כמו משפחה”, היא אומרת. “לומדים אצלי רופאים ופסיכיאטרים ועורכי דין, והיה חשוב שההצגות שלהם לא יהיו מבישות, אז התחלתי גם לביים אותן ודרך זה השתפשפתי. כך הגעתי, במקביל להוראה, גם לבימוי הצגות של תלמידיי, לבימוי הצגות מסחריות ובעיקר לבימוי טקסים ואירועים”.
לי כבחורה צעירה זה לא היה קל. המון אנשים מסתכלים עליך, וזה לפעמים קשה ולא נעים, או כועסים אם אתה לא יכול להצטלם איתם. לכן יש הרבה שנטרפים שם, ויש את החזקים שמצליחים לשרוד. לא הייתי מפורסמת נורא, לא הייתי ברמה של נינט ויהודה, אבל לקחתי ביס מזה, הרגשתי את זה לרגע, היה בזה פלוסים, אבל זה לא פשוט”.
ויתרתי על להסתכל על מה שיש לאחרים בצלחת. היו לי שנים שממש שיחקתי המון, הייתי שחקנית בטלוויזיה ושיחקתי בקאמרי, כמעט בכל ערב הופעתי, ואז עשיתי הפסקה והגדרתי את עצמי מחדש. אני אוהבת את זה שיש לי כמה כובעים. יש משהו ברק לשחק שהוא כבר קשה לי, לעבור מאודישן לאודישן. די. למזלי יש לי כמה כובעים, אני תמיד בתוך התחום”.
התרעות פיקוד העורף