היה לילה חם בסוף אוגוסט 2003. אל הבמה בחוף ניצנים, בערב האחרון של פסטיבל “כפר המוזיקה", עלו בזה אחר זה נינט טייב, שירי מימון ושי גבסו, זמרים צעירים שארבעה חודשים קודם לכן היו אלמונים. באותו לילה הם הפכו לכוכבים הגדולים במדינה, כשהתחרו על המקום הראשון בגמר הראשון של תוכנית הריאליטי המוזיקלית החדשה “כוכב נולד".
נינט טייב, אז חיילת מקריית גת, ניצבה על הבמה וביצעה את גרסתה לשיר “ים של דמעות", שהתפרסם בביצועו של זהר ארגוב, עם הפאוזה הבלתי נשכחת בפזמון האחרון. שירי מימון, זמרת מועדונים וברמנית באילת, ביצעה את “דון קיחוטה" של דנה אינטרנשיונל בשיק לטיני. שי גבסו, חייל חובש כיפה, הופיע בחליפה כסופה ושר את שירו של רמי קלינשטיין “אש".
השופטים היו המוזיקאי יזהר אשדות והמוזיקאי ומנכ"ל הליקון רוני בראון, שסימנו את טייב כזוכה הגדולה, את גבסו במקום השני ומימון במקום השלישי, אך מי שבכוחו היה להכריע, היה הקהל בבית והמוני המעריצים בחוף, שהצביעו באמצעות שליחת מסרונים.
המנחה צביקה הדר ניסה בכל כוחו למשוך את הקראת התוצאות, בידיעה שמדינה שלמה נצמדת למסך, סקרנית לראות מי נבחר לזוכה הראשון בתחרות. ברגע המכריע, בעוד מימון וטייב אוחזות ידיים והמצלמה מתמקדת בשלושת המועמדים כשהם בפנים מתוחים ומרוגשים, הכריז הדר על טייב כמנצחת הגדולה, עם כמחצית מקולות המצביעים, ואל השמיים נשלחו זיקוקין דינור. לפי התוצאות הסופיות, מימון הגיעה למקום השני וגבסו לשלישי.
“לא ידענו עד כמה הקהל אוהב את התוכנית", משחזרת המפיקה טמירה ירדני, בעלת חברת טדי הפקות ומיוצרי “כוכב נולד". “מסתבר שכאשר הגמר שודר, הארץ עמדה דום. לא היה בית שלא צפה בזה, ובכל החלונות אפשר היה לראות את האור המרצד של הטלוויזיה. זה היה אירוע לאומי חזק, וגם הזוכה הראשונה, נינט, הייתה חזקה ומרגשת. בכלל, נינט מיוחדת במינה גם 20 שנה אחרי. יש בה אבק כוכבים שלא רואים הרבה".
“בגמר בניצנים הבנו את העוצמה והכוח של התוכנית", מוסיף יואב צפיר, במאי, עורך ומיוצרי התוכנית. “לאורך השידורים היה באזז מטורף סביב ‘כוכב נולד', והרגשנו שהוא כובש הרבה אנשים, אבל שלוש שעות לפני שהתחיל הגמר חששתי שלא יגיעו אנשים ושהמקום הענק יהיה ריק. כולנו היינו נורא מודאגים ובלחץ. ואז, כשעה וחצי לפני האירוע, כשהתחיל להתמלא, הבנו שזה עוצמתי. אז עוד לא ידעו מה אומר המונח ‘הגמר הגדול של "כוכב נולד"'. אבל שם, כשנינט שרה ‘ים של דמעות' ומולה שטיח של עשרות אלפי אנשים אוחזים נרות, זה היה אירוע מכונן בטלוויזיה הישראלית".
באותו לילה קרו שני דברים: שלושת הפיינליסטים הפכו לכוכבים, והתוכנית עצמה הפכה לסנסציה.
“אף אחד לא באמת ידע מה עומד להיות בתוכנית", סיפר גבסו בראיון ל"מעריב". “כשראיתי פרסומת שבה צביקה הדר קורא לצופים שרוצים להשתתף בתחרות שירה לצלצל לטלמסר, התקשרתי. השארתי פרטים וככה התגלגלתי. הייתי באותה תקופה בטירונות בתותחנים, ולא היה לי מושג לאן אני נכנס. יחד עם כל המדינה גיליתי בעצמי את העוצמה של התוכנית. הייתי בטוח שיום אחרי הגמר ההיסטריה תיגמר ואחזור לחיים שלי. לא חשבתי שיהיו לתוכנית חיים מחוץ למסך, אבל כשראינו את כמות האנשים שהגיעו לגמר בניצנים, הבנו שהיא ממש נכנסה ללב של האנשים. הדבר הכי משמעותי שלקחתי מהתוכנית הוא לדעת שבאמת חלומות מתגשמים. קפצתי למים הסוערים ועברתי תהליך של התבגרות מול המצלמות. עם כל המחיר ששילמתי, זו בהחלט הייתה מתנה מאוד גדולה בשבילי".
מיד אחרי הגמר הפכה נינט ל"מאמי הלאומית", תואר שהוצמד לה ובו החזיקה שנים רבות. גם המקומות השני והשלישי הצליחו עד מאוד: מימון הפכה לחלוצת הפופ המקומי וכבשה תארים רבים, וגבסו הקליט מיד אחרי הגמר את “יום ועוד יומיים", שנבחר ל"שיר השנה" במצעדים והעניק לו את התואר “זמר השנה". התוכנית עצמה שינתה את פני המוזיקה ואת הטלוויזיה והתרבות הישראלית לתמיד. לראשונה מאז ימי היי פייב בשנות ה־90, חזרה תופעת ההערצה לאלילי נוער, והתוכנית הפכה לחממה שמגדלת את כוכבי העתיד של המוזיקה המקומית. “אם תחשבו כמה מהמשתתפים בתוכנית, ולא רק הזוכים, פתחו בקריירות מוזיקליות מצליחות אחריה, תבינו את העוצמה שלה", אומרת ירדני.
תוכנית העשור בעונה הראשונה
“כוכב נולד" שודרה בהצלחה במשך עשר עונות ואחר כך עברה לגלגולה הנוכחי - “הכוכב הבא". הניצנים שלה הופיעו בתוכנית “לא נפסיק לשיר", שעשועון מוזיקלי בהנחיית צביקה הדר ששודר בערוץ 2 במסגרת קשת, בהפקת טדי הפקות. לפי הפורמט, בכל פרק שני אנשים שנבחרו מהקהל התחרו ביניהם בידע מוזיקלי בזמר העברי, כשהם זוכים לתגבורת מצד ידוענים מקומיים. השופט בתחרות היה מומחה הזמר העברי אסף אשתר.
העונה הראשונה של התוכנית שודרה בקיץ 2002 וקצרה רייטינג גבוה, שהגיע בשיאו בגמר ל־30%. בעונה השנייה השתנה הפורמט - שולבה בו תחרות שירה תחת השם “לא נפסיק לשיר - כוכב נולד". העונה נפתחה בשלב אודישנים שבו השתתפו מספר רב של מתמודדים, מהם נבחרה בפינצטה על ידי השופטים צביקה הדר, אסף אשתר ומתי כספי קבוצה מצומצמת. בכל פרק התחרו הנבחרים בביצוע שירים עבריים ידועים ונשפטו על פי ביצועם. הקהל בחר בכל פרק את המתמודד המועדף עליו באמצעות שליחת מסרון. לגמר הגיעו טייב, גבסו ומימון.
"התוכנית שילבה גם חידונים וגם זוגות של זמרים שהתחרו זה בזה. נינט הופיעה שלוש פעמים בתחרות עם החידונים והביצועים, עד השלב הסופי של הגמר", מציינת ירדני. "עם הזמן הורדנו את החידון ובמקומו השארנו את האודישנים והתחרות, כשמשלב לשלב הקבוצה מצטמצמת עד לשלב הסופי".
“ב'לא נפסיק לשיר' היו מתמודדים אנונימיים שתוך כדי החידון הם שרו. חלקם שרו מאוד יפה, ואז היו רגעים שאמרנו לעצמנו ‘וואו, המתמודד הזה יכול להיות כוכב'. הבנו שתחרות כישרונות בטלוויזיה זה דבר סופר־מרתק", מוסיף יואב צפיר. “היו אז גם תוכניות מוזיקליות מעבר לים כמו ‘אמריקן איידול', אבל החלטנו להמציא גרסה ישראלית משלנו. היום זה מובן מאליו שנעשים אודישנים והם משודרים במסגרת התוכנית, אבל בהתחלה אנשים הרימו גבה. זה היה עידן הקדם־ריאליטי, הריאליטי הראשון עוד לפני שידעו להגדיר אותו. אגב, אז השופטים רק אמרו למתמודדים שניגשו לאודישנים אם הם עברו או לא עברו, ולא נימקו את הבחירה שלהם. כיום זה נשמע תמים, אבל זה מתאים לתקופה שהייתה תמימה".
איך קיבלו אתכם המבקרים בתחילת הדרך?
צפיר: “עיקר הביקורות היו על המונח ‘כוכבי אינסטנט', שנולדים מהר ועושים קיצורי דרך. עם השנים כולם הבינו והבהירו שעצם ההשתתפות בתוכנית לא אומרת שאין למתמודדים דרך ארוכה. עדיין אתה צריך להיות ניחן בתכונות שכל זמר צריך בשביל להצליח. קריירה של זמר היא מבחן אינסופי, וב'כוכב נולד' יש את התמצית שבאמצעותו אפשר להרגיש למי יש את זה, למי פחות ומי נועד להיות כוכב".
ירדני: “בתחילת הדרך היו ביקורות, אבל עבר מאז כל כך הרבה זמן, והתוכנית הפכה למשהו אמיתי כל כך, מוסד של ממש, שקשה להתווכח עם ההצלחה של יוצאי התוכנית. העובדה שהתוכנית קיימת כבר 20 שנה, מדברת בעד עצמה. יש לה שורשים מאוד עמוקים, וצמח עץ לתפארת".
העונה הראשונה בפורמט זה זכתה להצלחה מסחררת ונבחרה לתוכנית העשור בטקס “מסך הזהב", שבו חילקו פרסי טלוויזיה. “זו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה", אומר צפיר. “ממרחק של זמן אפשר לומר שזה הגיע לנו, אבל כשקיבלנו את הפרס על תוכנית העשור בעונה הראשונה שבה היא שודרה, זה היה מצחיק".
הפופולריות של התוכנית תורגמה גם להצלחה מסחרית, בין היתר בדיסק שכלל את מיטב הביצועים מהתוכנית, כולל השירים הזוכים, שמכר 50 אלף עותקים בתוך שלושה שבועות, הגם שביצועים מתוכו הושמעו תדירות בתחנות הרדיו השונות.
50 אלף נבחנים
העונה השנייה, שנקראה פשוט “כוכב נולד 2", כללה פאנל שופטים שבו השתתפו הזמרת ריקי גל, הבמאי צדי צרפתי ורוני בראון. בעונותיה הראשונות היה מקום לחלק בידורי והומוריסטי, כשהוצגו גם אודישנים הזויים ומצחיקים של מתמודדים שלא נכנסו לתוכנית והוכיחו שכל מי שרוצה - יכול לקבל את הצ'אנס.
“זה היה ריגוש עצום", מציין צדי צרפתי. “זו הרגשה מרעננת לגלות כוחות חדשים, כישרונות חדשים, אנשים עם אישיות יוצאת דופן. בהתחלה, כש'כוכב נולד' הייתה בתחילת הדרך, הביקורות רמסו את התוכנית, אבל לאט־לאט הבינו שאם פעם היו הלהקות הצבאיות במה לכישרונות צעירים, הרוב המוחלט של הכוכבים שמכתיבים את עולם המוזיקה הם יוצאי ‘כוכב נולד'. התרומה של התוכנית לעולם הבידור והמוזיקה הייתה ענקית. במשך תקופה ארוכה זו הייתה הפלטפורמה היחידה שיש לזמר צעיר עם חלומות להתגלות".
איך הייתה עבורך החוויה כשופט?
“הייתי באזור הנוחות שלי, משום שאני במאי שעבד כמעט כל חייו במסגרות שונות של עולם הבידור הישראלי. אני חי את כל מה שקורה בעולם הבידור, עבדתי עם שחקנים וזמרים, כך שהרגשתי מאוד נוח. כל חיי אני בוחן כישרונות ולכן גם באודישנים ב'כוכב נולד' הרגשתי בבית, ונתתי להם טיפים לשיפור. היה גם מאוד נוח בתוך הפאנלים, היינו בני מזל שיואב צפיר ידע לבחור פאנל שיש בו הכל מהכל, גם צחוקים וגם רגעים רציניים".
לעונה השנייה נבחנו כ־50 אלף אנשים, ולתוכנית הגיעו האחים צנחני, מיקה שדה, סשה גרישקוב (דניאל) ולירון לב. “ההשפעה של ‘כוכב נולד' על תעשיית המוזיקה אדירה, ורואים את זה עד היום", מציין היוצר והזמר לירון לב. “בתקופה הראשונה של התוכנית בלטה העובדה שהיא החזירה שירים עבריים לפרונט. בעונות הראשונות המתמודדים שרו אך ורק בעברית, וזה החזיר שירים נוסטלגיים לתודעה והציג את השירים האלה לדור חדש. זה היה ערך מוסף חשוב ש'כוכב נולד' הביאה עמה מעבר לגילוי כישרונות חדשים".
“כיום המתמודדים שרים בתוכנית באנגלית, כי פניהם לעולם הגדול, ואני מבין אותם", אומר צרפתי. “ועדיין, אהבתי לשמוע את הביצועים לקלאסיקות בעברית, זה גורם לכך שהשירים הישנים לא ייעלמו".
הגרסה של לירון לב לשיר “נבראתי לך" של שלמה ארצי הפכה ללהיט. “השיר לא היה אחת מהבחירות הראשונות שלי", הוא מספר. “בחושיו החדים, דורון מדלי (המנהל האומנותי של "כוכב נולד" - ד"פ) המליץ לי לבצע את זה. כל הסביבה שלי לא חשבה שהשיר מתאים לי, אבל הרגשתי שהוא מוציא ממני התרגשות ורגשות מאוד חזקים, ואיזה כיף שדורון התעקש ושאני התעקשתי וביצעתי אותו. היום אין הופעה שאני לא מבצע אותו".
בגמר התוכנית שנערך בניצנים באוגוסט 2004, התחרו הזמרת עדי כהן והזמרים הראל מויאל והראל סקעת, במה שכונה בפי המעריצים “קרב ההראלים". סקעת, אז זמר מתחיל שלמד בבית הספר למשחק בית צבי, ביצע בגמר את שירו של יהורם גאון “הנני כאן"; מויאל, ששירת אז ביס"מ ש"י (יחידת סיור מיוחדת בשומרון ויהודה) במשטרת ישראל, ביצע את “נר על החלון" של להקת סטלה מאריס; וכהן, שחקנית, מוזיקאית ותלמידה בבית צבי, ביצעה את השיר “סוף לסיפור" של יהודית רביץ.
זה היה קרב צמוד מאוד, ועד הגמר סקעת הוביל בסקרים השונים ונחשב למועמד ודאי לזכייה, אך כשהגיע שקלול התוצאות של הקהל בבית, צביקה הדר פתח את המעטפה וצעק “גבירותיי ורבותיי, מהפך!", כשמויאל זכה ב־44.8% מהקולות לעומת סקעת עם 41.9%.
בעקבות ניצחונו המפתיע של מויאל, החלו מעריציו של סקעת להפגין נגד קשת, אך כשערכה הפקת התוכנית בדיקה נוספת, היא בישרה כי לא היו זיופים ואין שינוי בתוצאות.
“ידעתי שאני לא אזכה, הייתה לי הרגשה", סיפר סקעת בעבר בראיון ל"מעריב". “פשוט ייחלתי שהרגע הזה ייגמר. הייתי שמח בשביל הראל מויאל ונשמתי לרווחה".
על הדרך שלו לתוכנית סיפר סקעת, “ב–2003 חברה שלי סיפרה לי שרשמה אותי בלי ידיעתי לאודישנים לתוכנית ‘כוכב נולד', שעד אז לא באמת ידעתי מה היא בדיוק. ידעתי רק שנינט, שהייתה חברה שלי עוד מימי הלהקה הצבאית, השתתפה בה. זו הייתה דלת מדהימה שנפתחה עבורי בתעשיית המוזיקה. היו להשתתפות שלי בתוכנית שני צדדים: מצד אחד קיבלתי הכרה והערכה גדולות, אבל כמה שנים אחר כך הבנתי שכשאתה מתפרסם בצורה כזו, יש המון עבודה מאחורי הקלעים שאתה צריך לעשות עם עצמך על מנת באמת להבין איזה מוזיקאי אתה. בגלל שהכל קרה כל כך מהר, הבנתי שהיה חסר לי עוד שלב קטן בבשלות שלי בתור אומן".
סקעת העיד כי חייו השתנו מהקצה אל הקצה בעקבות השתתפותו ב"כוכב נולד": “החשיפה הייתה מאוד מאוד גדולה, וזה בא לידי ביטוי בחיי היומיום וגם במובן המוזיקלי. מסטודנט שעבד במלצרות ובניקיון פתאום הרווחתי כסף ממה שאני אוהב לעשות. הגשמתי חלום והתחלתי לעבוד על אלבום. כל תפיסת העולם שלי השתנתה".
כששאלתי בעבר את הראל מויאל לגבי ה"תחרות" בינו לבין סקעת לקראת אותו הגמר, השיב: “אין לי מלחמה עם אף אחד, ובטח לא עם הראל סקעת. התקשורת הפיצה את זה כי זה היה לה נוח וזה מובן, זה יחסי ציבור מעולים לתוכנית ולתקשורת, שני הראלים באותה תוכנית. יש לכולם אינטרס שיהיה המון מתח ודרמה".
פעם שלישית גלידה
בעונה השלישית ביצעו מויאל, סקעת וכהן את הלהיט המקורי “לפעמים חלומות מתגשמים", שכתבה שמרית אור והלחין צביקה פיק, אשר ליווה את העונה כשיר הנושא. לעונה זו, שהחלה במרץ 2005, הצטרף פיק כשופט במקום בראון שפרש. הפיינליסטים של עונה זו בגמר, שנערך ב־29 באוגוסט אותה שנה בגני התערוכה בתל אביב, היו יהודה סעדו, מיכאל קירקילן ושיר ביטון.
סעדו, קלידן של זמרי חפלות בן 21 מקריית עקרון, הודח במהלך העונה על ידי השופטים, אך גלגל ההצלה של הקהל הוביל אותו לגמר, שבו זכה במקום הראשון בזכות 57% מהקולות בביצועו ל"שדות של אירוסים" של שלמה ארצי. הוא עלה לבמה עם כיפה לבנה גדולה, צעק “שמע ישראל" ושר. קירקילן ביצע את “יש בלבי כינור" של מאיה בוסקילה והגיע למקום השני, וביטון, שביצעה את “שמחות קטנות" של עמיר בניון ומיכה שטרית, הסתפקה במקום השלישי.
“קפצתי למים עמוקים עוד לפני שהיו לי מצופים", סיפר בעבר סעדו, שעד היום מקליט ומופיע הרחק מאור הזרקורים, בראיון ל"מעריב". “זה קרה לי בבום ולא ידעתי איך להתמודד עם זה. איך צביקה הדר קרא לי שם? ‘המעוך'. הייתי מיוחד ויכולתי למנף את זה יותר, אבל לא הייתי מגובש כל כך. אני לא מתחרט לרגע על הדרך שעשיתי ושעדיין עושה. אני עכשיו עובד כדי להגיע לפיק גדול יותר בקריירה מהפיק שהיה לי ב'כוכב נולד'".
על שלוש העונות הראשונות זכתה התוכנית בפרס “מסך הזהב" לתוכנית המציאות (ריאליטי) של השנה.
בעונה הרביעית, שהחלה במאי 2006, התחלף פאנל השופטים. אל פיק וצרפתי הצטרפו גל אוחובסקי ומרגלית צנעני. בעונה זו נערכו מספר חידושים, כמו דואטים אשר הושרו על ידי זוגות מתמודדים ומתן אפשרות לשופטים להעניק חסינות לאחד המתמודדים. בעונה זו התמודד הזמר עמיר חדד, כיום אומן מצליח בצרפת, שהודח בשלב די מוקדם.
מופע הגמר נערך ב־7 בספטמבר בפארק הירקון בתל אביב ובו השתתפו שלושת הפיינליסטים: ג'קו אייזנברג, שביצע בשלב הדואטים את שירו המקורי “נרדם על החולות" ובסולו את “אני מאבד אותך" של סער בדישי; מאיה רוטמן, שבחרה ב"מה איתי" של אריק איינשטיין וג'וזי כץ כשיר הסולו ובשלב הדואט ביצעה את “ואת" של הראל סקעת; ורפאל מירילא, שביצע בסולו את “עד סוף הקיץ" של אלי מגן ובחלק הדואטים ביצע את שירו המקורי “מחשבות".
בתום התחרות זכה אייזנברג ב־46% מהקולות וקטף את המקום הראשון, רוטמן דורגה שנייה, ומירילא, שמתגורר בלונדון ועוסק במוזיקה, הגיע למקום השלישי. התבטאויות לגבי אי־גיוסו לשירות צבאי ימים ספורים לאחר הזכייה הובילו לסערה תקשורתית ולירידה בפופולריות שלו. בהמשך התנצל אבל לא הצליח לשחזר את האהדה הציבורית.
אייזנברג מציין כי התדמית של יוצאי התוכנית אז הייתה שונה לחלוטין: “בגלל שהכל היה בחיתוליו, הסתכלו על יוצאי ריאליטי מוזיקלי כאנשים שלא עשו דרך אלא הגיעו ישר משום מקום. מי שהצליח לטשטש את הטייטל של ‘יוצא ריאליטי', הוא מי שעשה דברים, מי שהוציא מוזיקה, מי שהקליט אלבומים, פיתח קריירת משחק ונתן בראש. קח את לי בירן, שאנשים שכחו שהוא בא מ'כוכב נולד' בכלל, ומי זוכר לשירי מימון שהיא הייתה ב'כוכב נולד'? מבחינת הנוער של היום היא תמיד הייתה פה. כל אלה שראו בהם אז כוכבי אינסטנט, כבר 20 שנה בנוף המוזיקלי, עשו ועושים דרך מטורפת.
“אז לא היה יו־טיוב, לא היו פייסבוק ואינסטגרם, זו הייתה הדרך העיקרית לחשוף את המוזיקה שלי בטלוויזיה. הופענו פעמיים בשבוע בלייב כל העונה, וזה אדרנלין אחר".
מה זכור לך מהגמר?
“אלו היו שעתיים של שידור, וזה היה מורט עצבים, אבל כשאתה בתוך זה ואתה באינרציה, אתה די בסוג של חלום, ואני בעיקר זוכר את שטיח האנשים, 56 אלף איש שהגיעו לפארק הירקון לראות אותנו, ולשמוע אותם צועקים את השם שלי עד היום צרוב לי בראש. זה היה ווליום אדיר. זה מטורף. ואז זה נגמר".
שיא של מספר הצבעות
במאי 2007 החלה העונה החמישית, שבמהלכה התגלו כוכבים נוספים, בהם חן אהרוני, שעד היום בשטח; וכן שלישיית הגמר שכללה את בועז מעודה, אז חייל ללא ניסיון בימתי; מארינה מקסימיליאן בלומין ושלומי בראל.
הגמר נערך ב־29 באוגוסט בחוף גולן בכנרת ובו ניצח מעודה בפער גדול, כשזכה ב־50% מהקולות. מעודה ביצע בגמר את “מנגן ושר" של אבנר גדסי; מקסימיליאן בלומין, שביצעה את “נפרדנו כך" של נורית גלרון, הסתפקה במקום השני; ובראל, שהופיע בגמר עם חום גבוה וביצע את “ילדים של החיים" של שלום חנוך, דורג שלישי.
בגמר זה נשבר מספר שיא של הצבעות (מעל 900 אלף) ושיא רייטינג של תשע שנים בערוץ השני, 41.6%. לאחר ימי הכוכבות, שבשיאם ייצג את ישראל באירוויזיון, מעודה חזר בתשובה והתרחק מאור הזרקורים. כיום הוא מוסיף להופיע ומשקיע את זמנו בלימוד תורה.
עונתה השישית של התוכנית החלה במאי 2008, כשאל צוות השופטים הצטרפה דפנה לוסטיג. עונה זו כללה גם ספיישל ילדים שבו התארח הזמר האמריקאי שון קינגסטון והתקיימה תחרות בין להקות צעירות.
גמר התוכנית נערך באוגוסט בכנרת, כששלושת הפיינליסטים היו לי בירן, כרמל אקמן וישראל בר־און, שביצע את שירו המקורי “בדיוק כמו פעם" שעסק בעזיבתו את בית הוריו בעקבות יציאתו בשאלה.
“כשהגעתי לתוכנית כבר היו חמש עונות לפניי, אבל ביחס למה שיש היום בתוכניות הריאליטי זה היה הרבה יותר תמים, כי המדיה הייתה מפותחת וידעת לאן אתה נכנס", מספר בר־און. “התוכנית יצרה את אפקט הוואו, היא הפכה תוך מספר פרקים אדם אנונימי למישהו שכולם מכירים. עד היום אנשים זוכרים אותי מ'כוכב נולד', למרות שאני פעיל בדרך המוזיקלית שלי, וזה לא מובן לי מאליו בכלל".
איך הייתה החוויה של ההופעה בגמר בפני 40 אלף צופים?
“אתה לא נזרק לשם ישר, אלא משתפשף לאורך התוכנית וצובר ביטחון וניסיון, ולכן אתה מגיע די מוכן. התוכניות מכינות אותך לגמר ומונעות את ההלם, ובסופו של דבר אתה מגיע לגמר ומרגיש שאתה באצטדיון. הרגשתי מאוד בטוח לבצע בגמר שיר שכתבתי. שרתי את השיר באודישנים, והצופים הכירו את הסיפור שלי, אז בגמר זה היה קלוז'ר".
באפריל 2009 נערכו האודישנים לעונה השביעית. לצוות השופטים הצטרפה דנה אינטרנשיונל. רגע השיא היה כשבספיישל שנות ה־80 ששודר בתוכנית, התארחו חברי להקת הפט שופ בויז.
עונה זו גילתה את אחד הכוכבים הגדולים של זמננו, עומר אדם. אחרי מספר פרקים התגלה כי אדם הציג את עצמו כבן 16 וחצי אף שהיה צעיר בשנה. משום שתקנון התוכנית קובע כי אפשר להשתתף בה מגיל 16, הוא אולץ לפרוש. אדם יצר בכוחות עצמו את הקריירה המוזיקלית, אבל ללא ספק התוכנית נתנה לו את המקפצה הראשונה לכך.
הגמר נערך בחוף הדקל באילת, בהשתתפות הפיינליסטים רוני דלומי, ולדי בלייברג ומיי פיינגולד. “התוכנית גידלה דורות שלמים של זמרים ומבצעים, שהפכו להיות שם דבר, הכוכבים הכי גדולים בתעשיית המוזיקה", מציינת פיינגולד. “החוויה שלי בתוכנית הייתה מטורפת, הטופ של החוויות בחיים שלי. עברו 14 שנה ועד היום מזהים אותי ברחוב כמיי מ'כוכב נולד'. זה מוכיח את האימפקט שהיה לתוכנית הזו.
“כל התוכנית הייתה שלושה חודשים, ומאנונימית הפכתי מפורסמת. זה היה בום וטראח, כמו לקפוץ ממטוס. לא חוויה הדרגתית. יש בזה מלכוד, כי ההפקה של ‘כוכב נולד' היא מהגדולים שיש פה, וכשאתה מקבל במה ראשונה כל כך מקצועית ומתוקתקת וביום אחרי אתה מתחיל ללמוד שהתעשייה לא מתנהלת ולא נראית ככה, אתה חוטף הלם ומבין שצריך לעבוד קשה בשביל להגיע למעמד שבו תעמוד על במות בסדר גודל של ‘כוכב נולד'".
הזוכה בעונה זו הייתה רוני דלומי, שהפכה לזוכה הצעירה ביותר בתולדות התוכנית - רק בת 17 בזכייתה, וגם לאישה הראשונה שזכתה מאז נינט טייב.
השלב הבא
לצוות השופטים של העונה השמינית הצטרף פבלו רוזנברג במקום פיק, והיא עלתה לאוויר במאי 2010. הגמר שלה נערך לראשונה בבריכת הסולטן בירושלים בספטמבר, כשלבמה עלו המועמדים הסופיים עידן עמדי, אוהד שרגאי ודיאנה גולבי, שזכתה במקום הראשון.
“זו הייתה תקופה שבה ‘כוכב נולד' הייתה התוכנית היחידה על המסך עבור מוזיקאים שרוצים לפרוץ", אומרת גולבי. “קלאסיקה טלוויזיונית שנותנת במה לכל סוגי הזמרים, בה הקהל מסמס עבור המוזיקאי האהוב עליו ומביא לו את הניצחון.
“החוויה האישית שלי בתוכנית הייתה קסומה: רוסייה חולונית בת 18, שניגנה במקלטים עם הלהקה שלה, ולא דמיינה אפילו בחלומות הכי פרועים שתצליח להתקרב לאודישנים של תוכנית פריים טיים. אני זוכרת את התקופה הזו כתקופת יצירה עם הנפשות הפועלות: ההפקה, להקת הבית והמתמודדים האחרים. ביצועים חיים על הבמה, שיתופי פעולה וחברות אמת. כיף אמיתי. שמרו עליי גם כשהרגשתי מוצפת מהחוויה, וכנראה הגעתי מוכנה למשחק המוזיקלי הזה ולא סתם.
“זה היה חלק מההתבגרות שלי כאדם, כאומן וכבת למשפחה רוסית שקיבלה בעקבות הזכייה שלי חיבוק מהסביבה והשתרשה עוד קצת במדינה שלנו. ‘כוכב נולד' הייתה עבורי הפריצה וההיכרות הרחבה עם הקהל הישראלי, ועל כך לעד אגיד תודה".
בעונה התשיעית, ששודרה החל מאפריל 2011, התחלף חבר השופטים: אינטרנשיונל, אוחובסקי ופבלו רוזנברג עזבו ובמקומם הצטרפו מירי מסיקה ויאיר ניצני. הגמר נערך ב"חוף הסטודנטים" בהשתתפות לירון רמתי, דוד לביא וחגית יאסו.
בסבב הראשון הודח רמתי, והדו־קרב בין לביא ליאסו הגיע לשיא כשהדר הכריז על יאסו כזוכה במקום הראשון עם 60% מהקולות. “'כוכב נולד' זו מקפצה אדירה לזמרים מתחילים ולזמרים שרוצים חשיפה", אומרת יאסו, שבינתיים עברה תהליך חזרה בתשובה, סיימה תואר ראשון במוזיקה ועדיין מקליטה ומופיעה. “החוויה שלי הייתה טובה, אינטנסיבית מאוד. אני שמחה שעשיתי את הצעד. היו לי הרבה פחדים, אבל התוכנית ביגרה אותי, לימדה אותי המון ונתנה לי הרבה חשיפה".
באוגוסט 2011, שבועות לאחר סיום העונה התשיעית, נעצרה מרגלית צנעני, אחת מהשופטות בתוכנית, בחשד לסחיטה באיומים. בין היתר חשדה המשטרה כי צנעני הייתה מעורבת בקידום מועמדים ב"כוכב נולד". בעקבות חשדות אלה דרשה הרשות השנייה משידורי קשת לבדוק את הנושא. לבסוף הודחה צנעני מחבר השופטים של התוכנית.
במאי 2012 שודרה עונת העשור של “כוכב נולד" והאחרונה במתכונת זו, ובמסגרתה הצטרפו לחבר השופטים גידי גוב ומשה פרץ במקום צנעני וניצני. עונה זו, שהתאפיינה בממוצע גילים נמוך במיוחד, כשהמבוגר במתמודדים היה בן 23, זכתה לנתוני רייטינג נמוכים מהרגיל. לגמר העפילו אור טרגן בן ה־17, תלמיד תיכון מהרצליה, איטן גרינברג בן ה־18 ואניטה גסין בת ה־16, תלמידת תיכון ממגדל העמק. אור טרגן, כיום שחקן תיאטרון, היה הזוכה של העונה.
עם סיום העונה הוחלט לשנות את הפורמט ואת השם. בתוכנית “הכוכב הבא" כל מתמודד שר מאחורי מסך, כשהוא אינו רואה את השופטים או את הקהל. ברגע שמתמודד מגיע ל־70% מקולות השופטים והקהל, המסך עולה והמתמודד עולה שלב.
“הכוכב הבא" החלה את שידוריה בספטמבר 2013 בהנחיית אסתי גינזבורג ואסי עזר, כשבעונתה הראשונה זכה אביתר קורקוס. בעונה השנייה הוחלפה גינזבורג ברותם סלע, ועד העונה השביעית היא נקראה “הכוכב הבא לאירוויזיון". הזוכים בה נבחרו לייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית. בעונות אלו זכו נדב גדג', חובי סטאר, אימרי זיו, נטע ברזילי (שזכתה באירוויזיון 2018 עם "TOY"), קובי מרימי, עדן אלנה ומיכאל בן דוד. בעונה השמינית זכה תמיר גרינברג, ובעונה התשיעית והאחרונה עד כה ניצח אליאב זוהר, שכבש את מצעדי הפזמונים עם שירו המקורי “מיכל".
“בעשור הראשון של ‘כוכב נולד' התעקשנו על כך שהמתמודדים ישירו אך ורק בעברית, וזה היה גם חלק מהייחודיות של התוכנית", אומר צפיר. “כשעברנו למותג ‘הכוכב הבא', עברנו גם לאנגלית, וכשעברנו ל'כוכב הבא לאירוויזיון', האנגלית הייתה מאוד טבעית. הפורמט של ‘הכוכב הבא', שהומצא על ידינו, נמכר ל־25 מדינות. ‘כוכב נולד' הייתה תוכנית יותר לוקאלית, שיצרה מיתולוגיה".
מתוך הפורמט החדש יצאו כמה מהכוכבים הבולטים במדינה כיום: מרגי, אלה לי להב, עדן מאירי, ואלרי חמאתי, אור עמרמי ברוקמן, רביב כנר, שפיטה ולהקת שלוה. לא מעט פורמטים נולדו בהשראתה, בהם “אקס פקטור", “דה וויס", “בית ספר למוסיקה" ועוד. נכון לעכשיו, היא היחידה ששורדת זמן כה רב.
“לא באנו לחנך", אומרת ירדני, “באנו לפתוח צוהר למוזיקה הישראלית, למשוררים וליוצרים הישראלים. ברגע שראינו שלצד ריבוי הקאברים נוכל להכניס פה ושם שיר מקורי של הזמר שמופיע - זה תמיד עשה את העבודה והיה מרגש. אחר כך השירים האלה הפכו ללהיטים, כמו למשל ‘כאב של לוחמים' של עידן עמדי, שהפך להמנון".
מה לדעתכם סוד הקסם של התוכנית?
ירדני: “'כוכב נולד' היא באמת באמת ובלי מירכאות, תוכנית ישראלית אמיתית. לא רק תוכנית בידור. המוזיקה קיבלה מקום מכובד ומהותי, עם הפקות מיוחדות. דאגנו להתאים את הקצב ולשדרג את הפורמט כדי לגוון ולא להגיע למיצוי. אנחנו דואגים להתפתח עם התוכנית ולהתקדם בכל שנה, גם מבחינת המוזיקה והעיבודים, ולשמור על איזון בין חומרים עכשוויים לבין קלאסיקה. זו מוזיקה בהתגלמותה, שזה לא קורה הרבה בטלוויזיה. בגלל זה התוכנית מחזיקה מעמד".
צפיר: “הצדקנו את השם ‘כוכב נולד': יש עשרות זמרים, חלקם מהשורה הראשונה של הזמר הישראלי, שהתפרסמו בזכות התוכנית. אנשים הבינו שזה אמיתי. בן אדם מגיע אנונימי לאודישן וכעבור כמה חודשים הוא הופך לכוכב. נתנו כבוד למוזיקה הישראלית".