ג'ינפר לופז היא מתנקשת צבאית בגמלאות, עם סט מרשים של כישורי הריגה שרכשה בצבא, שבתום שירותה לא בעניין של להשתעמם באיזה משרד ועל כן חוברת לשני סוחרי נשק יריבים. על הדרך היא מנהלת עם שניהם רומן ומאחד מהם גם נכנסת להריון.
בעקבות סכסוך מר בין השלושה היא נאלצת למסור את התינוקת לאימוץ והולכת להתחבא בבקתה מבודדת אי־שם בהרים מושלגים. 12 שנים חולפות. ג'יי לו עוד בהרים. את הילדה, שכבר הגיעה לגיל 12, חוטף אחד מהשותפים הישנים שיש לו ביף עם ג'יי לו. היא חוזרת, הורגת אותו, מחלצת את הילדה - סוף סיפור.
רגע, לא סוף. יש עוד שותף. גם הוא חוטף את הילדה. או רוצה לחטוף אותה. שוב מגיעה ג'יי לו, שוב מתקנת את המצב - סוף סיפור.
שוב רגע, שוב לא הגיע הסוף. הסרט הרע הזה הוא אינסופי. שוב חוטפים את הילדה. כל כך הרבה פעמים חוטפים את הילדה הזו, עד שנדמה שהיא חטיף, לא ילדה. וכל פעם כשנדמה לך שהגעת לפסגת הדרמה ותכף יהיו הכתוביות ואפשר ללכת הביתה, מתברר לך שהגעת לשומקום, ואתה בעצם מתחיל סרט חדש מההתחלה, כשהקשר לסרט הקודם הוא פניה הקשוחים של ג'יי לו, ופניה הכועסים של בתה הביולוגית זואי, והמכות. הרבה מכות. והסרט הרע הזה היה במקום הראשון במספר הצופים בתחילת השבוע בנטפליקס.
לראות או לוותר: לוותר. בלי לחשוב פעמיים.