"FUBAR", נטפליקס
הוא חוזר. ארנולד שוורצנגר חזר, עבר מהקולנוע לטלוויזיה ובאותו תפקיד - משפחתו יודעת כי הוא איש עסקים כושל, הנאלץ לצאת למסעות מכירה ארוכים שמהם הוא חוזר עם מעט מאוד בכיס, ולמעשה הוא סוכן־על של ה־CIA, הנשלח למשימות מסוכנות ברחבי העולם. עכשיו, בסוף קריירה ארוכה, כשהוא כבר מתכנן את ימי הפרישה, ובהם בעיקר כיצד הוא מחזיר אליו את אשתו שהתגרשה ממנו לפני 15 שנים, הוא נקרא לדגל למשימה נוספת: חילוץ סוכן ששם הכינוי שלו הוא “פנדה" ממתחם אי־שם בג'ונגלים, ששם יש גם לא עלינו פצצה גרעינית שהשיג האיש הרע.
כשהוא מגיע אל המתחם, מתברר כי הסוכן שעליו לחלץ הוא לא פחות מהבת שלו, גם היא סוכנת CIA בסתר, פייטרית מצטיינת, שכמובן לא ידעה עליו ולא סיפרה למשפחתה ולבן זוגה, גנן בגן ילדים, דבר על עיסוקה האמיתי. סוף חלק נחמד.
עכשיו עוברים לחלק ההתוודעות המחודש. הבת זועמת על אביה, ששיקר לגבי עיסוקו, שלא היה בבית כל השנים, שהפך את אשתו - כעת גרושתו - לאישה בודדה ועצובה, עד שנאלצה לפרק את החבילה, ואותה עצמה, הבת, לנערה שחיה בבית עצוב וחשבה שהכל באשמתה, ובגלל זה היא מלאת כעס ונכה רגשית ועוד כהנה כהנה בעיות של פסיכולוגיה. שוורצנגר (בתפקיד הסוכן לוק ברונר) מנסה להסביר, הבת דוחה את הסבריו, שוב תוקפת, אבא שוב מסביר, ובינתיים, על הדרך הם יורים, חונקים, מפוצצים ומפרקים אנשים רעים.
זאת הבעיה עם "FUBAR". בהתחלה התלונות של הבת והתשובות המגמגמות והמתנצלות של אביה, תוך שהם מתפקדים מצוין כצוות מבצעי ומפרקים את צבא האויב, משעשעות. נחמד כמובן גם לפגוש את שוורצנגר על המסך הקטן, ובמיוחד משחק את תפקיד הלוחם המעולה והגולם המגושם בכל הנוגע לענייני משפחה. אלא שלא מתארכות הדקות, וההתכסחות בין האב לבתו סביב עניין המשפחה ואשמת האב בכך חוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב, כמעט בכל תקשורת ביניהם, ברגעים של הפוגה ותחת אש, ומה שהיה נחמד בהתחלה הופך למנדנד, לטורדני, עד שלבסוף למעצבן ממש.
לא ממש מענג לשמוע את שוורצנגר מנסר את האנגלית האוסטרית שלו. ב"שקרים אמיתיים", שעליו פחות או יתר מתבסס הרעיון המרכזי של הסדרה, שוורצנגר לא נדרש למשפטים ארוכים מדי. בעיקר הוא ירה, טס, פוצץ, לצדו הייתה רעייתו (ג'יימי לי קרטיס), שתפקידה היה לצווח בפחד. עכשיו, כשלצדו בתו הטורדנית המייללת בלי הפסקה על חיי המשפחה הדפוקים באשמתו, נאלץ שוורצנגר להתנצל ולהתחנף בחריקת דקלומים ארוכים־ארוכים באנגלית הצולעת שלו, והתוצאה מזכירה יותר אחד שמדבר בפה מלא באמצע האוכל ובהחלט לא נעימה לאוזן.
סך הכל "FUBAR" היא בדיחה שחוזרים עליה שוב ושוב עד שלבסוף היא אינה מצחיקה. שוורצנגר הגדול, שבעבר הציל את העולם מטרוריסטים חמושים בנשק גרעיני, שחזר מהעתיד כדי להשגיח על ילד שמיועד להיות מנהיג גדול, נופל כאן שדוד לרגליה של ילדה שמחסלת אותו בקיטורים, וזה מאכזב.
לראות או לוותר: למרבה הצער נודניקי, פלקטי, אפשר לוותר.