"מעירים דובים מרבצם", נטפליקס
הצל"ש הראשון שמגיע כאן לנטפליקס הוא על מתן השם לסדרה. במקור (הגרמני) נקראת הסדרה “כלבים ישנים". בדרך לצופה הישראלי, הכלבים הפכו לדובים והשינה שינתה צורה למרבץ. אלא שהתרגום היצירתי הזה הוא שולי בלבד ביחס למכשולים שמעמידים דובי נטפליקס בפני הצופה.
בדרך כלל, אם יורשה לי להעיד מניסיוני, ככל שסדרה מתפתחת אני מתקשה להבין יותר ויותר מי נגד מי, מי עשה מה ולמי. הפלונטר הולך ומסתבך עד שכמובן בפרק האחרון, בדקות האחרונות, לפני שהגיבור יוצא לריצה להציל בשנייה האחרונה את אהובתו, הכל מתפענח.
אני, בדרך כלל, גם לאחר שהכל מתבהר, לא מבין לגמרי מי טמן את המלכודת, מי היה הסוכן הכפול, מי כן סייע ומי לא. אם להיתלות באילנות גבוהים, אני כמו ג'רי סיינפלד, כמו שתיאר באחד מהפרקים שלו - אני זה שצריך להסביר לו אחרי הסרט במגרש החניה מה בעצם היה שם.
“כלבים ישנים", וזו הנקודה שהופכת אותה ליוצאת דופן וראויה לתשומת לב מיוחדת, אינה צועדת בנתיב המוכר של פתיחה פשוטה ובהירה לצופה הדפקט כמוני וסיבוך העניינים בהמשך, אלא מיד בפרק הראשון טוענת כי (אם אני זוכר נכון) א' רצח את ב' והסווה את המעשה על ידי הפללת ג' - אלא שכל זה לא בטוח ויש (אם אני זוכר נכון) גם אפשרות אחרת, וכל זה מרוצף בהפגזה של שמות שעל הצופה לזכור, עד שנוצר הרושם שמדובר בקורס אקדמי ולא בסדרת מתח. וזהו, כאמור, רק הפרק הראשון. אחר כך העניינים כמובן מסתבכים יותר ויותר.
הסדרה עצמה היא כמעט חסרת חשיבות. בלש שסובל מהתמוטטות נפשית ולא זוכר למה, עוזב את ביתו ואת עבודתו והופך להיות הומלס ברחובות ברלין, עד שזיכרונו חוזר אליו והכל מתחיל להתפענח, והסוף, איכשהו, אני לא לגמרי מבין למה, מצליח להיות טוב. מילא. אולי אני אגש למועד ב' לשפר ציון.
לראות או לוותר: עדיף לוותר. למתעקשים לראות, רצוי להניח לצדכם מחשב עם זיכרון גדול.