והימים ימי חוסר יציבות, ביותר מדי זירות בחברה המצויות במצב של שיחת יחסינו לאן. אבל אין דבר מאחד יותר מאוכל, התכתשויות הדדיות סביב השולחן, ושאלות שמוטב היה לא לשאול אחרי חמש דקות היכרות. ובשלוש מילים פשוטות הרבה יותר: בואו לאכול איתי. ואיזה כיף שהיא חזרה לעוד עונה.
אז אחרי הפרומואים מסמרי השיער התחלנו את המסע הקולינרי, שנפתח בשקיעה הנוגה באזור השרון ובחתיכה מיהוד. המארח הראשון שהכרנו היה לירון, בן 28 הנהנה מטיולי ג'יפים ובישול, ומתכנן לפתוח פוד טראק. ממה שראיתי במהלך 20 דקות הקסם הללו, אני הולכת להיות לקוחה קבועה מדי. ומי היו האושפיזין שלו, אתם ודאי שואלים?
הכירו את חנה. משוררת, גננת לשעבר, וחובבת זומבה, היישר מהעיירה הציורית כפר יונה. אגב, בשאר הזמן היא משמשת כשדכנית ללא תעודה, כפי שנראה בהמשך. שנייה בתור הייתה שלי, המזדהה גם כסאנשיין, אופטומטריסטית מרעננה המקפידה על תזונה טבעונית, שהבהירה חדשות לבקרים – בדיוק הפרענו לה במסע לחיפוש המיועד.
גם כן טבעוני, אך ניזון בעיקר מירקות ופירות הוא עמית משדה חמד, סוגר כמעט חצי יובל ללא תספורת ואלוף ישראל בסחיבת ראסטות מזה 17 שנה. לא בא ברגל. מה בכל זאת מיוחד בשגרת עולמו? את המזון שלו, עמית לא משיג מרשתות המזון, בעודו מתלונן שפעם היה יותר זול, אלא ממש מהטבע, מאיפה שאוכל בדרך כלל מסיים את דרכו. הצלת מזון בעברית. האחרונה בחבורה העליזה היא רחלי, קוסמטיקאית מכפר סבא, שלצד משלח ידה מעורה בכל הרכילויות העסיסיות ביותר באזור החיוג.
נשים זאת על השולחן, תרתי משמע: לירון יודע לבשל, אפילו שאנחנו, הצופים, לא קיבלנו משלוח של כל הפלא הזה. תוסיפו לכך אלטרנטיבות ראויות לבשר עבור הטבעונים, שלא מסתכמות בשניצל תירס, טופו לא מתובל או ירקות מאודים שאיבדו את צביונם. למנה ראשונה, הכין סיגר דג, ולצדו גרסה עם חציל ועגבניות, לעיקרית שיפוד שווארמה ועדכון גרסה נוסף עם סייטן ופטריות ששלחו אותי לוולט, וקרמבל תותים ופיסטוק לקינוח. פלוס מעניין: נגן בוזוקי וריקודים מגבשים בחצר הבית. דקה וחצי שאסור לפספס.
בואו לאכול איתי מצליחה להיות הדובדבן בכל קצפת, הסחוג בכל פסטה עבשה, והבלסמי בכל סלט שנחתך שלשום, וגם העונה השביעית היא בדיוק שם. איזה כיף שחזרה לטלוויזיה נקודת השפיות שלנו, וכמה טוב שזה קרה דווקא עכשיו.
התרעות פיקוד העורף