עדי מנדל היה נרקומן שחי בין הרחובות לבית הסוהר, עד שיום אחד התפרצה מתוכו האומנות. היום הוא צייר שמוכר יצירות במאות אלפי שקלים.
בגיל 13 התמכר עדי מנדל להרואין. את ביתו עזב מזמן. כדי לממן את הסמים, החל בקריירה של פריצות, גניבות, מעשי שוד אלימים, ואלה הביאו אותו שוב ושוב אל בתי הכלא בארץ. בין תקופת מאסר אחת לתקופת מאסר אחרת ישן ברחובות והמשיך במסלול אופייני של חיי נרקומן.
בנקודת זמן מסוימת החלה לחלחל לתודעתו ההבנה שהוא בדרך לאבד את חייו. במקביל החל לשרבט על דפי נייר ציורים ראשונים גולמיים. ואז, בהתפרצות אדירה של חיים זינקה החוצה אומנות שקיננה בתוכו. הוא החל לצייר שעות ארוכות מדי יום. בלי ללמוד, בלי ביקורים במוזיאונים, גיבש לעצמו סגנון אישי משלו. הוא נגמל מהסמים, צייר וצייר, אנשים שעברו ליד הסטודיו שלו בשוק הפשפשים הציצו פנימה והחלו לרכוש ציורים.
כאקט המסמל את היפרדותו מהאדם שהיה ואת מעברו לחיים חדשים, החל מנדל לחתום על ציוריו בשם בזוקה ג'ו. ציוריו החלו להימכר במחירים גבוהים המגיעים לעשרות ומאות אלפי שקלים ולהופיע באוספי אומנות גדולים. השם בזוקה ג'ו הפך מוכר והחל לחדור לחוגי אומנות. עדי מנדל יצא מחושך לאור.
הסרט "גנגסטר של אומנות" הוא תיעוד בגוף ראשון של הדרך שעשה עדי מנדל מנרקומן המתגורר ברחובות עד שהיה לצייר המצליח בזוקה ג'ו. מנדל מצולם מצייר בסטודיו שלו, בתערוכות שבהן נמכרים ציוריו עד האחרון שבהם, ועד לציור הגדול ביותר שהוזמן אי־פעם בארץ על לא פחות מחומת בית המעצר אבו כביר, שמצדה השני עשה מנדל תקופות ארוכות בגלגול חייו הקודם. גם תקופת משבר שעוברת עליו מתועדת בסרט, כשהסם קורץ לו לשוב אליו, אבל מנדל מתעשת וחוזר לסטודיו לצייר. לא בקלות מכופפים את בזוקה ג'ו.
היוצר והבמאי של הסרט הוא לירן שבתאי שעבד על הסרט במשך 8 שנים.
לראות או לוותר: מרתק. לא להחמיץ.