זהו, בלי ששמנו לב, החלק הראשון של הפרק הסוער ביותר בעונה כבר מאחורינו. אני יודעת, זה עבר מהר מדי. הציפיות, התקוות, היעד המדברי והתפריט החגיגי, כל אלו חלפו ביעף והותירו בנו טעם של עוד. ותנו לי לומר לכם לפני הכל: זה היה שווה כל דקת צפייה. שניגש סוף סוף לגופו של עניין, ונפרוט את המפגש הראשון בין הזוגות לפני ולפנים?
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בואו נודה על האמת, אף אחד מאיתנו לא דאג לחן ויוסי ולעינב ורז. שונים ככל שיהיו, הצליחו שני הצמדים להישאר זוגיים למדי, לא בקטע מוגזם, להראות ביטחון במה שהצליחו ליצור יחד בשבועיים שבהם בילו יחד, ובעיקר לא ניסו להוכיח שום דבר שאינו נכון. וכך גם יואנה ותומר ומן הצד השני טל ורון, שאמנם הראו הלכה למעשה שהמילה זוג היא נחלתם, אם כי באלגנטיות וכנות שלא ראיתי בעונות הקודמות. מסע אל עבר התוכנית יציג בפנינו ניסיונות הרבה פחות אמיתיים להראות שיש דברים בגו, כשהמצב בפועל הפוך לחלוטין.
מפתיעים לטובה היו מור ושניר, שמסתבר שהיעדר הלחות של המדבר הוציאה מהשני חיבה שלא ראו כמותה באזור הנוחות שלו. נכון, הוא התנגד נחרצות להישאר במה שלא מזכיר חדר עם מזגן ופח טאצ', אבל גם הבין שמעכשיו הוא נע בצמד, וזו הייתה התפקחות נפלאה וחשובה. בעיקר למור. רגע מכונן שנשאר רלוונטי גם בארוחת הערב, ולווה בתחושות טובות שהיו לשניים נוכח ההתאמה ביניהם. בשיחת הגברים שבדיוק נפתחה בסיום הפרק, שוב התוודה שניר בתקיעות בעניין המשיכה, ועדיין – הלך הרוח במקום אחר, טוב יותר. הלוואי שזה יחזיק מעמד גם באזור החיוג המרכזי.
בניגוד למור ושניר שהיו במגמת עלייה, אצל נעם ומשה היה המסלול דומה לרכבת הרים. מכיוון שהשניים הגיעו יחסית מאוחר באותו הערב, נעם הרגישה לבד, לפחות בהתחלה. אך ברגע טריוויאלי לגמרי, כשמשה הציג לראווה את העוגה שהכינה, היא הבינה לפתע את ההתמסרות של בן זוגה אליה, דווקא בשניות הללו שהוא לא שם לב אליהן. זה היה מרגש, תרתי משמע.
נקודת מפנה?
אין ברירה, גם הפעם גולת הכותרת שלנו היא רותם ורונן. בואו נלך פרק אחד אחורה. כמו שאנחנו יודעים, הקשר ההדדי לא היה עד כה על מי מנוחות, בלשון המעטה, מה שגרם לגלעד לומר להם שאולי עדיף שלא ייצאו למסע ההתבגרות הזה יחד. וראו זה פלא, למרות ההתחלה הקשה והמבטים המביכים כששאר הזוגות מתחבקים ומחליפים מילים חמודות, היה ביניהם ניצוץ חדש שאפילו לא החל לבצבץ במהלך הבילויים המשותפים מחוץ למדבר. אני מודה שזה הפתיע אותי יותר מכל, והייתי בטוחה שההשוואה הזו לאחרים תהיה הקלף הדרמטי ביותר בקשר המורכב קמעה, אבל יכול להיות שישנן הפתעות בחיים.
האם זה אכן יישמר גם כשלא יהיו כל כך הרבה מראות מסביב? אי אפשר לדעת, ועם זאת – ההצצה הזאת לעולמה הפנימי של רותם, האשמה שלה על כך שרונן לא מרגיש בנוח לידה, והצער על מה שטרם הצליחו לבנות, יכולים לשרטט קו חדש, חזק ובטוח יותר, בלי שיצטרכו להשוות את מה שקורה בביתם לאף אחד אחר. תוספת קטנה למשפט של רותם על כך שהיא הייתה צריכה להתרגל תרבותית לבת ים, הלוא היא עיר הולדתי: לא היה ולא נברא, מיד מרגישים בבית. מוזמנים, יש קפה מצוין.