מבין האורחים שהוזמנו אמש לאופירה וברקו, רק שניים מהם עוררו בי עניין בדברים כבדי המשקל שאמרו באולפן. מנסור עבאס, מנהיג רע"מ, ועמוס ידלין, שכיהן כראש המכון למחקר לאומי, וכראש אגף המודיעין, ועם עבר צבאי מפואר כטייס קרב. אני תמיד מקשיבה לו קשב רב בכל ראיון שהוא מעניק. הוא שקול, אחראי, הגיוני ומנומק, שלא כמו אחרים שמקשקשים עצמם לדעת, מדברים הרבה ולא אומרים כלום.
בלי מורא ופחד: כל האמת בפרצוף גרסת אייל ברקוביץ'
"ביידן תציל אותנו": המחאה הגדולה של ברקוביץ' בתכנית
אמנם אהוד אולמרט היה האורח שחתם את הערב ובעצם נחשב כאורח המרכזי, אך לא הפתיע, וחזר על אותם דברים על הממשלה שהוא מתעב, הממשלה "הבריונית" הזאת, שמוקפת באנשים "בורים ועמי הארץ". יחד עם זאת, הוא הציג נבואה שספק תתגשם והיא, שבעוד חודש, כשהבג"ץ יכריע בעניין עילת הסבירות, עלול להיווצר משבר חוקתי שייאלץ את הממשלה להתפרק.
כמובן שאין לדעת מה יכריע הבג"ץ, וכאדם פרקטי, אני מעדיפה להסתמך על דברים מבוססים יותר עליהם דיבר עמוס ידלין, שאמש נתן ביטוי להתרחשויות מדאיגות ביותר. אף הוא, לא חסך דברי ביקורת מהממשלה, שהיו לטעמי חמורים יותר מדבריו של אולמרט. ידלין קבע ש"חייבים להחליף את הממשלה הזאת", כי היא אחראית למצב עגום ומדאיג שקורה בסביבה העויינת בה אנו חיים, כאשר האיום המרכזי מגיע מצד חיזבאללה, המצויד בטילים מדוייקים וארוכי טווח.
במקום להכין את הצבא למלחמה עתידית עם חיזבאללה, שלהערכתו, בנקודת זמן זו, עומד לעשות את אותה טעות שעשה במלחמה האחרונה, כאשר חטף את חיילינו, ראש הממשלה שכל האחריות היא על ראשו, עסוק בדברים אחרים. ובמקום להכשיר את החיילים לקראת עימות שכזה בגיזרה הצפונית, הצבא עסוק בעיקר בלחימה בשטחים ובהרגעת השטח שם, שתוסס לא רק בגלל פלשתינים מחבלים, אלא גם בגלל מתנחלים מתפרעים.
ועוד. במקום להעלות על סדר היום את מאמצי ההתחמשות של אירן בנשק גרעיני, שאוטוטו עומדים להניב תוצאות, ראש הממשלה עסוק בדברים אחרים. בקיצור, תגידו לי אתם, שלשמוע אזהרות כאלה מצד אדם כמו ידלין שיודע ומבין דבר, לא מדיר שינה מעיניכם.
אופירה רצתה לשמוע את הערכתו של ידלין לגבי אי כשירותו של צה"ל, נושא, עליו מתריעים מפקדי צבא בכירים. ידלין סיבר את אוזנה שעליה להבין שאם הוא יעריך את אי הכשירות הזאת במספרים, יש אוזניים באירן שגם מקשיבות בזה הרגע, ועל כן עליו להיזהר ולא לנקוב במספרים.
פה נאלצתי מעט לגחך לעצמי, כי האוזניים באירן כבר מזמן כרויות וקשובות לכל המתרחש אצלנו. עצם העובדה שנושא אי הכשירות נידון השכם והערב בכל ראיון ודיון אפשריים, ברשתות ובערוצי החדשות, ובעצם השאלה של אופירה עד כמה אי הכשירות באה לידי ביטוי, האוזניים של האיראנים לא סתם קשובות, אלא הפכו לאוזני דמבו ענקיות ובולטות, שבולעות בשקיקה ובהנאה את כל הנאמר בנושא. לטעמי, מן הראוי היה לנבור בנושא בטחוני זה, בחדרי חדרים, ולא לחשוף אותו על כל מורכבותו בפני אוייבינו.
מה שבטוח, שאוזניי שלי, היו אמש כרויות וקשובות, דווקא לאורח, שהימין אוהב לשנוא ולזלזל בו, או להטיל ספק באמינותו, והוא, מנסור עבאס. אולי אני תמימה, אבל אני אוהבת להקשיב לדבריו, על אף שאנשי ימין חושדים שבליבו פנימה, הוא שונא את ישראל ולא מאמין בקיומה. אני דווקא מאמינה לו כאשר הוא מצהיר פעם אחרי פעם שפניו לשלום וכל מאמציו מתרכזים בלחבר בינינו ובין ערביי ישראל ולחתור לשיתוף פעולה ביניהם.
יתירה מכך, הציג עבאס זווית מעניינת בנושא הפשיעה הגואה בחברה הערבית וגם בחברה הישראלית. עבאס העלה נקודה, שאף אחד אחר לפניו לא הדגיש בצורה כל כך חד משמעית. גם לא האופוזיציה, שבעיני די רופסת ולא לוחמנית מספיק, ורק סומכת על המחאה שתעשה את העבודה בשבילה.
עבאס, במישרין או בעקיפין, הטיל את האחריות לפשיעה, על הממשלה. לדבריו, כאשר ממשלה תוקפת את מערכת המשפט ואת מערכת הבטחון ומפקדיה, או כל מוסד שלטוני אחר שאמור להתנהל בצורה ריבונית, מה הפלא שבגישה זו, היא נותנת רוח גבית ותעודת הכשר לארגוני פשיעה להתפרע ככל העולה על רוחם. הוא אמר דברים כדורבנות ופגע בול בפוני, או בקרחת המסתמנת אצל כמה מהפוליטיקאים שאיבדו במהלך השנים את שערותיהם, בהיותם שקועים עמוק בתוך הבוץ הפוליטי הישראלי, שאין מסובך ומורכב ממנו בכל היקום.
כאשר ברקו הפנה את תשומת לבו של עבאס לעובדה שהישראלים והערבים שונאים אחד את השני, מנסור עבאס הכין היטיב את שעורי הבית והרשים בידענותו, כאשר הצביע על פסוק במקורות שאומר: "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצריים". הדברים נאמרו בהקשר הזה שסמוטריץ', לדברי עבאס, גזען לא קטן, ולכן עושה איפה ואיפה כאשר הוא מסרב להעביר כספים למוסדות בהם רוכשים השכלה סטודנטים ערבים.
ובחזרה לצמד שלנו הקולני והססגוני. הצפי שלי, שברקו, פניו לפוליטיקה. יודעים למה? כי אתמול, נרשמה תקרית קטנה, כמעט לא מורגשת, בינו ובין אולמרט. ברקו נעלב שאולמרט לא התייחס ברצינות להצעתו, שהאופוזיציה צריכה להצטרף לממשלה, וכך לסלק משם את הגורמים המשיחיים הפאנטים, כי אחרת המדינה הולכת פייפן.
אולמרט טען שזו הצהרה סתמית. ברקו נעלב וקפץ כנשוך נחש, ומהאירוע הזה הסקתי, שברקו, ממש רוצה להיכנס לאירוע, אפילו יותר מנתניהו, ולא ירחק היום שהוא יעמוד בראש התנועה שקוראת להיפרדות, רעיון שמלהיב אותו במיוחד. אותי פחות, כי הוא לא נראה ריאלי בעליל.