ארין קרטר היא בריטית לשעבר המתגוררת בספרד וחיה חיים שקטים ושגרתיים. היא עובדת כמורה מחליפה בבית ספר מקומי, נשואה לג'ורדי, ספרדי מלידה העובד כאח בבית חולים, ואם להרפר, ילדה כבת 10.
דימוי גוף, דיכאון ומיניות: מיה דגן וצחי הלוי מדברים על בריאות הנפש
הזוג שלא הצליח להפוך לזוג, עלול להתפרק רגע לפני הסוף | חתונה ממבט ראשון
אלא שיום אחד, במהלך ביקור בסופרמרקט עם בתה, נקלעת ארין לשוד מזוין, וכשאחד השודדים מאיים על חייה ועל חיי הילדה, היא מחסלת אותו במיומנות שלא הייתם מצפים ממורה מחליפה. מכאן מתחילים להצטבר סימנים שלארין יש עבר מסתורי, אלים מאוד בצורה כלשהי, שעליו איש מקרוביה אינו יודע דבר.
הפרסום שהיא זוכה לו בעקבות חיסול השודד בסופרמרקט מושך אליה תשומת לב בעיקר בלתי רצויה, ואלין נסחפת בעל כורחה לשבוע של עימות מסכן חיים עם העולם התחתון. זו האכזבה הראשונה בסדרה. מכל הבוג'ראס הגדול אפשר היה לצפות שאלין מחביאה בבוידעם את המפתח לנשק שיכול להביא לחיסול העולם כולו לפחות, אבל הסך הכל הוא - וסליחה על הספוילר אבל חשוב לגדוע כבר כאן את התקוות - שמדובר בכסף.
ועל כל אלה נוסף אלמנט מנדנד והוא ההתנצלות. מכיוון שבני משפחתה אינם יודעים על עברה, ואינם מודעים לכך שבין ארוחת בוקר לארוחת ערב אמא חיסלה שני אנשים רעים, פצעה עוד חמישה, זינקה מעל גגות, השתתפה במרדף מכוניות ותוך כדי כך גנבה ניידת משטרה, ובגלל זה איחרה לחביתה של המנה הראשונה, ארין מתנצלת. במשך שלושת הפרקים הראשונים ארין לא מפסיקה להתנצל - בפני הרפר החכמה, ג'ורדי האוהב והמודאג, החברה הטובה ושוב הרפר החכמה. ארין מבקשת סליחה פה, ארין מבקשת סליחה שם, מתנצלת מעומק הלב עד כדי כך שאפשר להירדם.
אט־אט ובהתמדה הולכת ונמוגה התקווה לסדרה מוצלחת. מפלי הצער והדאגה, ההתנצלות הבלתי פוסקת, קוטן האירועים, ועל גבי כל אלה חריקות מתמידות בתסריט מייצרים תוצאה מאכזבת ולעתים גם מעצבנת, כזו שאומרת שאם ארין או הארפר או ג'ורדי שוב יתחילו לטפטף דמעות, כבודי לוקח את השלט ומהגר לערוץ אחר.
לראות או לוותר: הרעיון המקורי די טוב, הביצוע מנדנד. אפשר לראות, אפשר גם לא.