את הקידום לעונה האחרונה עשה לארי דיוויד כמו לארי דיוויד – הוא חנק בובה בשידור חי. המהומה הייתה מוצלחת. רק דבר אחד שכח היוצר הגדול: לייצר עונה ראויה.
את הקידום לעונה ה־12 בסדרה “תרגיע" עשה לארי דיוויד בסגנון לארי דיוויד: הוא תקף וחנק את הבובה המפורסמת אלמו בשידור חי. אחר כך הוא נדרש להתנצל בפני הבובה ועשה את זה. המהומה עשתה את שלה, לארי דיוויד היה גיבור היום, לא היה מישהו שפספס את העובדה שלארי דיוויד חוזר לעונה אחרונה, ורק דבר אחד נשכח מדיוויד עצמו: לייצר עונה ראויה.
כי אם עונת הסיום של “תרגיע" הולכת להיראות כמו הפרק הראשון שלה ששודר השבוע, זה יהיה אקורד סיום עגום לסדרה יוצאת דופן ומפוארת של גאון טלוויזיה. וזה לא שלא עולים חיוכים פה ושם, ושאין את ההברקות הגאוניות שונאות האדם של האיש השונא אדם בכל לבו. יש כאלו. אבל בפרק הראשון הן בתפקיד משני של הבלחות מקריות. בשאר הסצינות לארי דיוויד מסתובב מפינת עולם לפינת עולם, מבלבל את המוח לסובבים אותו ובעיקר למצלמה ולנו.
לארי דיוויד עשה את הסדרה על ידי מפגש מבריק בין אישיות כפייתית וטורדנית לבין סיטואציות בנאליות יומיומיות. החורבן שהיה מחולל לעצמו ולסביבותיו במהלך המפגש הזה הוליד את “תרגיע", ומוקדם ומאופק יותר את “סיינפלד". בפרק הראשון בעונה הנוכחית, וביותר פרקים משהייתי רוצה לראות בעונה הקודמת, מתרופף ההידוק הזה, הנושא המרכזי חסר או מאולץ, ודיוויד נראה כעוד טיפוס נוירוטי כמעט מהשורה שנתקל ביומיום באנשים ומעצבן אותם. זה כבר לא לארי דיוויד האיש שברוב אנוכיותו הקסומה מוציא אנשים מדעתם. דיוויד כבר לא כזה. הוא סתם נודניק. והעלילה, בהתאם, מדדה לקראת סופה, רצופת בדיחות לא באמת מעניינות, סתם שלד לעוד קומדיית טלוויזיה כמעט שגרתית.
וזה חבל. אפילו חבל מאוד. כי בשמי הטלוויזיה לא זורח לארי דיוויד חדש. גם סיינפלד שקע. וכל כמה שנריץ ריראנס שלהם, כל מילה ותנועה והבעת פנים כבר מוכרת וידועה מראש. נקווה שלפחות עד סוף העונה לארי דיוויד יחזור להיות לארי דיוויד, אחרת כל מה שיישאר לנו פה זה אדיר מילר ושחר חסון.