הדרך של מזרחי אל רחבת הריקודים לא הייתה קלה, בעיקר לנוכח השכונה שבה גדל בתל אביב, שבה בנים לא נהגו לרקוד. ״בתור ילד בכלל שיחקתי כדורגל. אבל כשנפצעתי ביליתי במתנ"ס, וברגעים אלה מצאתי את עצמי מציץ לסטודיו שבו התקיים החוג לריקודי עם", הוא מספר. "אני זוכר שרציתי לטעום מזה. זה מצא חן בעיניי שיש הרבה בנות בחוג. הרגשתי שאני גבוה ושאני יודע לזוז ולהרים בנות. ואז המדריך ראה אותי ואת הפוטנציאל הגלום. הרגשתי את זה בגוף והתאהבתי בזה ממש ממבט ראשון. מצאתי שיש לי ערוץ תקשורת שדרכו אני יכול להביע ולבטא את עצמי. זה פשוט היה קסם ומשם התחלתי לדהור קדימה מבלי להסתכל לצדדים״.
"ברגע שאני מצליח לעבד את זה יחד עם הילדים – הם גם מצליחים להבין. ומובן שאני גם נותן להם מקום להביע את דעתם. ובתוך כל זה גם זוגתי נמצאת שם בשבילי והיא באמת יד ימיני בהכל. הם מעורבים בהכל וחשוב לי שידעו להתמודד בעצמם עם צמתים והחלטות מורכבות בחיים. תמיד הענף מתפצל לשניים וצריך להחליט. החוסן הנפשי מתבטא בלקיחת החלטות, כל החיים רצופים בהחלטות״.
התרעות פיקוד העורף