רגע לפני כניסת יום כיפור עשיתי חשבון נפש וערכתי רשימה של אנשים שהייתי רוצה לבקש מהם סליחה. הופתעתי, הרשימה הייתה מלאה ומכובדת, תירצתי לעצמי כפי שאנחנו נוהגים לעשות כדי להקל על עצמנו בתחושת אשמה, שכולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות, ובמקרים רבים זה גם במודע בטח ובטח עיתונאים שבמסגרת עבודתם וסיקורם עשויים לפגוע במושא הכתבה.
הוא הילל ושיבח את צה"ל ומערכות הביטחון על הפעולות וההישגים הגדולים, והצליח להחזיר קמעה את האמון שאבד בצבא שנשא בגאון מאז הקמתו, מוניטין של הצבא החזק במזרח התיכון, תואר שהתפוצץ בפנינו בשבעה באוקטובר. כמובן שמאז רשם הצבא הישגים מרשימים, וגילה נחישות ואמיצות ושילם באבדות כואבות וקשות שילכו איתנו לנצח, והצליח לתקן את הכתם השחור בהיסטוריה שלו ושלנו כעם.
יחד עם זאת ידע דבורי לבקר היטב את הממשלה והעומד בראשה על קבלת החלטות שגויה, ועל העדר חוסר אסטרטגיה מדינית, ובצדק, נתניהו זכה בגאון לכל ביקורת קשה, ומחדל השבעה באוקטובר מוכתם על ידיו בדפי ההיסטוריה והוא צריך לסיים את תפקידו, ויפה שעה אחת קודם. אבל אף לא מילה אחת קשה על הצבא. אף לא דרישה להתפטרותם של גלנט, והרמטכ"ל הרצי הלוי, שבדיוק כמו נתניהו צריכים יחד איתו להניח מפתחות ולפנות את מושבם.
חשוב לי לדייק כי פה ושם נאמרה מצידו של דבורי ביקורת לעבר זרועות הביטחון וצה"ל, שכשלו והפקירו את התושבים למותם, רק בשישי האחרון הוא התבטא במילים חריגות "הכישלון המחפיר והנורא של הצבא ומערכת הביטחון, ייקח שנים לשקם את אמון הציבור" אבל עד מהרה הוא שינה דיסקט וסיים את הטון בתשבחות "צה"ל מתאושש אוסף את עצמו ונכנס ללחימה בכל החזיתות זה בלתי יאומן".
שיהיה גמר חתימה טובה לכולם.
התרעות פיקוד העורף