לפני 15 שנה ולאורך העשור הראשון של שנות ה-2000 נחשבה מאיה בוסקילה לאחת מזמרות הפופ המצליחות והמבטיחות בישראל. להיטיה "יש בליבי כינור", "סיפור מכור", "הלב" (זה לילה סתווי) ו"נשמתי" חרכו את תחנות הרדיו וצעדו במקום הראשון במצעדי הפזמונים, היא אף הגיחה לקולנוע לסרט הטראש "ימים של אהבה" (שקרוב לוודאי ומעוניינת לשכוח מאפיזודה זו מהרזומה שלה) וכיכבה בכישרון רב במחזמר "מרי לו" המבוסס על שיריו של צביקה פיק (ועד הבעיה הבריאותית שתקפה את פיק אף הופיעה עמו יחד).
עם זאת, בעשור האחרון בוסקילה די התקשתה לשחזר את ההצלחה ההיא. שיריה לא כל כך נשאו פירות ועל אף שהגיחה מעת לפעם לאור הזרקורים (למשל ב"האח הגדול VIP") היא בעיקר התמקדה בהופעות. את קולה העוצמתי והיותה אחת מזמרות הנשמה הגדולות בשנות ה-2000 אף אחד לא יוכל לקחת. בוסקילה פרפורמרית ממדרגה ראשונה, יודעת להגיש שיר ושולטת היטב בטונים, הן הגבוהים והן הנמוכים.
ועם זאת, כשפורסם בפרומואים של "הכוכב הבא לאירוויזיון" כי היא עומדת להשתתף בתכנית, עלו מספר סברות במוחי: האם היא הולכת בשביל להשתתף באירוויזיון או להזכיר לנו את קולה? מה הסיכון הכרוך בכך שזמרת שכבר פרצה ונגעה בשמיים מנסה להוכיח לקהל שיש לה עדיין מה לתת ובוחרת בריאליטי בשביל לעשות זאת?
הדרך בה בוסקילה הוכנסה לתכנית, כאחת שבאה ללוות חברה (זמרת מתחילה, "בת חסותה" של בוסקילה ושל ליאור חן), נשמעה מצוצה מהאצבע ומבוימת אך ניחא, ברגע שהיא לקחה על עצמה את הסיכון להשתתף ואף להפסיד אולי לזמרים "טירונים" - היא הפכה נשפטת כאחד האדם.
התרעות פיקוד העורף