יש כמה סיבות מצוינות לצפות בסדרה הנהדרת "פרפר". המרכזית היא שהסדרה עוסקת בנושא בלתי רגיל - מקס, נער שכבר מגיל 5 הרגיש שהוא אישה כלואה בגוף של גבר - בדרך כלל סיפורי דוקו להט"בים מחכים עד גיל מאוחר יותר ומסופרים מפרספקטיבה מרוחקת בת שנים, שבה הגיבור/גיבורה כבר שינו את מינם, כבר מעוגנים היטב בעולמם ולא חוששים לדבר על כך בגילוי לב. "פרפר" כאמור, וזה ייחודה, לא מחכה לפרספקטיבה. לראשונה נכתבת ומופקת סדרת מיינסטרים, שזכתה כבר למיליוני צפיות, שגיבורה, מקס, תובע מגיל צעיר שיקראו לו מקסין, לובש בגדי נשים, ובעקבות כך מקסין ובני משפחתו חווים קשיים.
"פרפר" אינה נעצרת ברמת הילד הבוחר להיות ילדה. יוצריה שתלו בה קונפליקט דרמטי של פרידה בין ההורים שבחלקו נובע מהדרך השונה שבה הם מקבלים את החלטת הילד. האם מכילה את הילד, לעתים באופן מופרז, והאב משתף פעולה מתוך תקווה שכעבור זמן הילד "יחלים". תסריט מדויק ועדין, ואיכות משחק דומה, הופכים את הקונפליקט בין שתי הדמויות ההוריות לדיון עקרוני וחכם בין שתי גישות התייחסות שונות.
זהו בעצם הכוח ההופך את הסדרה "פרפר" בת השלושה פרקים לפנינה טלוויזיונית. דרמה משובחת שמעוררת את הצופה למחשבה: ההיינו כחולמים?
התרעות פיקוד העורף