האירוניה באה לידי ביטוי במצבים שהיו יכולים להיחשב כטריוויאלים בעונות קודמות, אבל במצב הנוכחי משרטטים ניגוד חד בין החיים עצמם לחיים בפנטזיה של משתתפי הריאליטי. הניגוד החריף ביותר מתגלה כשדיירי הבית רבים בינהם על זוטות, בזמן שאנחנו מתעדכנים באמצעי התקשורת בכמה עלה מניין המתים באיטליה או בספרד ורצים לבדוק את החום בכל פעם שנדמה לנו שאנחנו לא מרגישים טוב.
כך, למשל, סער הבית לפני כמה ימים, כאשר "ראש הממשלה" של הבית, יוסי אורפלי, נאלץ לבחור בין שירלי לנעם ולהדיח אחת מהן. הוא בחר בשירלי ולאחר מכן פתח במסיכת התנצלויות שכללה פנינים כמו: " נשמתי הלכה, נשמתי יצאה מהמקום" ו"התמונה הזאת לא תעזוב אותי לעולם". לרגע לא הייתי בטוח אם אני צופה בבחירתו של יוסי או בבחירתה של סופי. מזל שתקווה הייתה שם, לשים דברים בפרופורציה: "היא חוזרת הביתה, לא שלחת אותה לשטחים" (למען האמת, צריך להודות שהבית של נעם עלול להיות בטוח פחות מאשר השטחים, בימים אלה של קורונה משתוללת).
גם ליאור איבד קצת פרופורציות, כשטען באוזני האח הגדול, לאחר שנפרד מתקווה, שזה היום הכי גרוע שהיה לו מאז שאבא שלו גילה שהוא מכור להימורים ופול נעלב עד עמקי נשמתו, בגלל שמישהו כתב טוקבק וכינה אותו "פלקט", כאילו שאין 9 מיליון אזרחים בישראל ולכל אחד יש דיעה (שלפעמים היא נורא מגעילה ומעליבה), וגם מחשב שבאמצעותו הוא יכול לפרסם את אותה הדיעה באחת מהרשתות החברתיות.
חשוב לחזור ולציין, שהסצינות המוגזמות האלה מתרחשות בכל עונה של "האח הגדול", אבל אל מול איום הקורונה, הן מקבלות משמעות אירונית חדשה, שמוסיפה צבע ועניין לחווית הצפיה שלנו.
והערה קטנה לסיום: הזכיינית "רשת" יכולה להיות מרוצה מהמתנה שקיבלה מאלוהי הרייטינג, שסידר לה את הקורונה, שאמורה להקפיץ את הרייטינג, בהיעדר יותר מדיי חלופות עבור הצופים שנמצאים בבידוד, בין אם בגלל חשש מהמחלה ובין אם בגלל שממילא אין מה לעשות מחוץ לבית בערבים.
התרעות פיקוד העורף