המגישה לוסי אהריש עוזבת את תאגיד השידור הישראלי שבוע בלבד אחרי שהחלה להנחות בו תוכנית. אהריש לא תמשיך להגיש את התכנית היומית של "סוכן תרבות", שבוע ימים לאחר שהצטרפה למגיש הוותיק קובי מידן. ברשת מצביעים הגולשים על סמיכות האירוע לכך שאהריש השתתפה אמש בהפגנה של ארגון "דרכנו".

יאיר (יאיא) פינק, שהתמודד ברשימת העבודה לכנסת ה-21 והגיע למקום השמיני כתב הבוקר: "בושה. אתמול לוסי אהריש הנחתה הפגנה למען הדמוקרטיה, עם ראשי מערכת הביטחון והמשפט לשעבר, ללא פוליטיקאים, היום התאגיד מעיפים אותה. כנראה שגם ערביה כמו לוסי לא יורדת להם בגרון. לא ניתן לזה לקרות, תגיד ל-'כאן' מה דעתכם על זה".

אהריש עצמה כתבה הבוקר: "שבוע טוב ובריא לכולם. אני כבר לא אהיה איתכם היום 'בסוכן תרבות' מהדורה יומית. אבל אני רוצה להגיד תודה למשפחת קסטינה הפקות המדהימה והאהובה, שהגשימו לי חלום קטן לשבת לצד קובי מידן הנדיר במשך שבוע. אלה ימים לא פשוטים. ומי שאוהב את המדינה הזאת והיא יקרה לו לא יכול לשבת מהצד. אף פעם לא ידעתי לשבת מהצד, גם אם זה עולה לי בכסף ופרנסה. תודה רבה לכם אנשים אהובים על התמיכה והאהבה האינסופית ששלחתם מאתמול. אתם מדהימים! אתם ישראל היפה! נתראה ונשתמע בקרוב. בינתיים תשמרו על עצמכם ובני משפחותיכם בריאים".

עוד הוסיפה המגישה: "ובינתיים מצרפת את הנאום שלי בהפגנה הוירטואלית הראשונה 'שומרים על הבית מהבית' שאירגנה תנועת דרכנו שהתקיימה אתמול: 'מדינת ישראל אהובה ויקרה. כבר שנים שבכל פעם שאני אומרת דבר ביקורת, צצים הקולות שאומרים לי, תגידי תודה ותשתקי. תגידי תודה שאת חיה כאן ולא חיה במדינה אחרת כי מזמן היו עורפים לך את הראש. אז דווקא היום, דווקא בימים אלה אני לא אשתוק, כי אני רוצה לדבר עלינו. אין בי שום רצון לשנות את דעתכם הפוליטית או עמדתכם האישית, יש בי רצון שבימים שבהם הרעש ברחובות נדם, אני מבקשת שתקשיבו".

"ימים לא פשוטים עוברים על כולנו, ימים של בדידות. של חוסר ודאות. ימים של דאגה משפחתית כלכלית וחברתית. ימים שצמד המילים 'לא נודע' מקבל נפח ומשקל הרבה יותר גדול מבדרך כלל. ואולי דווקא בגלל זה קיבלנו מבלי לרצות או לתכנן, זמן להיזכר בדברים החשובים באמת. בלי ציניות, ובלי סרקזם קיבלנו הזדמנות להיזכר בנו. קיבלנו זמן להסתכל על הילדים שלנו, קיבלנו זמן להסתכל על בני ובנות הזוג שלנו. קיבלנו זמן להסתכל על ההורים שלנו. קיבלנו זמן להסתכל על העבר הידוע, ההווה הקיים, והעתיד הלא נודע".

"אז אני מבקשת מכם לכמה דק׳ הקרובות לנסות להתנתק מהזהות שלי. לשכוח לרגע שמדברת מולכם אישה ערביה מוסלמית, אלא שמדברת מולכם אישה בת אדם, בשר ודם, אזרחית במדינת ישראל , מדינה שלכולנו אכפת ממנה. אזרחית שמודאגת מהמצב בדיוק כמוכם, שיש לה הורים אחיות בן זוג עם משפחה שהפכה להיות המשפחה שלה. אני מבקשת את זה מכם דווקא היום, כי בתוך תוכי חשבתי לתומי שדווקא במצב שבו האנושות תאלץ להתמודד עם משהו שהוא לא קשור לדת-גזע-מין, משהו שהוא לא קשור לעמדה פוליטית כזאת או אחרת, אנחנו נזכר כמה נזק אנחנו עושים בשינאה לשם שינאה, שלצערי השתרשה לה בתוכינו".

"אנא תעזרו לי לי להבין על מה אתם שונאים בימים אלה, כי אני לא מבינה? תסבירו לי איך בתוך הבית שלכם, כשעיני ילדיכם נשואות אליכם בשאלה 'מה יהיה' אתם מוצאים זמן לשנוא איש את רעיהו? איך בתוך השקט המחריד שבוקע מהרחובות אתם מוצאים את הרגע לכתוב מילת שינאה או איחול מוות לאדם שנמצא בדיוק באותו מצב כמוכם? איך בימים אלה אתם לא מוצאים את הרגע להתמקד בשאלה של ילדיכם, 'מה יהיה מחר'? ואיך השנאה הזאת גרמה לנו לשכוח שהתפקיד שלנו כאזרחים במדינה דמוקרטית הוא לא רק לענות לילדים שלנו שיהיה בסדר, אלא לדאוג שיהיה בסדר. לעמוד על המשמר שיהיה בסדר, ולהילחם שיהיה בסדר. כי אנחנו, כל אחד מאיתנו הוא שומר הסף של הדמוקרטיה שאנחנו חיים כאן טוב בזכותה".

"אף אחד כאן הוא לא הבעלים על איך אדם צריך לאהוב את מולדתו. אף אחד כאן הוא לא בעלים על איך צריך לקיים את הדת , או על מה ההגדרה 'הנכונהֿ' של זהות כזאת או אחרת. לכולנו יש את הזכות להיות ולחיות בדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות. כמו רבים מכם גם אני ישבתי אתמול מול מסכי הטלוויזיה בזמן שראיתי מפקד עבר של סיירת מטכ״ל, אדם שפעל למען בטחונה של המדינה הזאת, ודאג לכך שאנחנו, כולנו, נישן בבטחה לצד משפחותינו, נאלם דום לנוכח מי שניסה להשתיק את דרכו ואת מחאתו. ושלא תבינו אותי לא נכון, זכותו של כל אדם לא להסכים עם רעיהו. זאת זכות ששמורה לנו כאבן יסוד בדמוקרטיה, אולם הזכות הזאת לא מקנה לנו את 'הזכות' לזלזל בדעתו, עברו ופועלו של אדם. להקטין אותו, ולרמוס אותו כאילו היה מטרד מזיק. חובתינו כאזרחים האוחזים בדעות שונות, להילחם על כך שקולותינו, של כולנו, ישמעו ויאמרו, אבל חובתינו גם כבני אדם לכבד את הקולות הללו, ולא לתייג אותם כבוגדים וכאויבי העם, ובטח לא להסית כנגדם".

"בכמעט 72 שנה נבנתה כאן מדינה. מדינה שמלקקת את הפצעים שלה מידי יום. יהודים מזרחים שלא שוכחים איך רוססו בדידיטי ונשלחו למעברות, 'צ׳חצ׳חים' קראו להם אז, כי באו מהמקום 'הלא נכון' והיום קוראים להם בבונים. יהודים אשכנזים שהגיעו לחוף מבטחים בארץ המובטחת לאחר שמשפחותיהם נשלחו למחנות השמדה על ידי הנאצים, ונשלחים היום בהרף אצבע ומקלדת למשרפות שוב. יהודים חרדים שתורתם היא אמונתם וחייהם, ונקראים היום טפילים שחיים על 'חשבונינו'. אתיופים שהתפללו לרגע שבו כף רגלם תדרך בארץ זבת חלב ודבש והיום מופלים על רקע צבע עורם ומטילים ספק ביהודותם. ציונות דתית שמאמינה ביישוב הארץ ובבנייתה ומואשמת כולה ברצח של ראש ממשלה וקיצוניות משיחית. וערבים. נוצרים דרוזים ומוסלמים, ערבים שזהו ביתם חיו כאן כל חייהם בנו בתים עיבדו אדמות, לקחו חלק בבניית המדינה, והיום הם גיס חמישי, סוס טרויאני שיש לסתום לו את הפה. כולנו מלקקים את הפצעים שלנו שמסרבים להגליד. הם מסרבים להגליד כי הושתקנו עם הפחד שדואגים להעצים אותו בכל יום שהנה אוטוטו הכל נגמר".

"ולא, האוטוטו לא כאן, והכל לא נגמר, אבל זהו זמן חירום. זמן להבין שאחרי ההוירוס הזה יחלוף, אנחנו נקום ליום המחר. חלקינו בלי עבודה. חלקינו בלי פרנסה. חליקינו יקומו רעבים יותר מהיום. חלקינו יקומו ללא סבא וסבתא, אמא ואבא... כולנו נקום לחיים עצמם. נקום לחובות שיהיה עלינו לשלם. ואני מבטיחה לכם שאף אחד מהפוליטיקאים אבל אף אחד לא יתנדב לשלם לכם אותם. כי את החובות האלה אנחנו נצטרך לשלם טיבין ותקילין. החובות האישיים שלנו אבל בעיקר החובות המוסריים, הערכיים והחינוכיים של עתיד ילדינו".

"זה הזמן להבין ולהפנים שאנחנו חיים בדמוקרטיה. דמוס קראטוס שלטון העם. ומהו שלטון העם? האם שלטון העם הוא בהפחדות איומים דיכוי הקול שחושב אחרת ממני, ושינאה תהומית, או שלטון העם הוא אחדות, קבלת איש את רעיהו, ערבות הדדית ועמידה קולקטיבית איתנה? יתכבדו נא הפוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית ימין שמאל ומרכז, ללא הבדל דת גזע או מין ויתכנסו לעבוד בשבילנו. ולא בשביל עצמם ובשביל האינטרס והאגו האישי שלהם. תפסיקו לנגן על מיתרי הפחד שלנו ותתחילו לנגן על מה שמאחד אותנו. תשימו אותנו, תשימו את ילדיכם והנכדים שלכם בראש סדר העדיפויות שלכם ולא את עצמכם כי אם שכחתם, למענם אתם עובדים! ולמענינו נשלחתם לעבוד!".

"המדינה הייתה, עודנה, והיא תהיה ותמשיך להתקיים אחרי כל אחד ואחת מכם ומאיתנו, השאלה הנשאלת היא מה נשאיר לה ובתוכה אחרינו. ואנחנו בטח לא יכולים להשאיר עיי חורבות מוסריים חברתיים ופוליטיים ואני אני בוחרת לא לשתוק, כי אדם שותק, הוא אזרח שותק ומפוחד, ואזרח שותק ומפוחד הוא לא רלוונטי. ואני לא מוכנה להיות לא רלוונטית במדינה שלי, בבית שלי. בעתיד שלי. בעתיד שלנו".

"ועוד דבר קטן לסיום. שאלו אותי פעם לוסי מה היא המדינה עבורך? עניתי. האהבה למדינה היא כמו אהבה להורים. אדם אוהב את הוריו אהבה אינסופית, אדם ילך בעבורם באש ובמים, יעשה עבורם את הכל… אבל, לפעמים ההורים שלנו קצת מעצבנים אותנו, כי הם לא תמיד צודקים, ולפעמים אנחנו אומרים לעצמנו שיש דברים שאנחנו נחנך את ילדינו קצת אחרת מאיך שההורים חינכו אותנו, האם זה אומר שאנחנו לא אוהבים אותם? האם זה אומר שאם ביקרנו את המדינה אנחנו לא אוהבים אותה, ונעשה הכל בעבורה? אני חושבת שהתשובה נמצאת כבר בגוף השאלה. שבוע טוב. בשורות טובות. תשמרו על עצמכם. ועל הדרך תזכרו לשמור גם על העתיד שלכם. של כולנו".

מכאן נמסר: "בצל משבר הקורונה משתנה לוח השידורים והציוותים בתאגיד.התכנית בהגשתם של גאולה אבן סער וירון ברובינסקי בוטלה וגאולה, שהינה עובדת תאגיד, תגיש עם קובי מידן במקום לוסי אהריש. אין קשר להשתתפותה של אהריש באירועים שאינם קשורים לתאגיד".