הדר אלפסי (29), אמנית רב־תחומית ירושלמית, המתמחה באמנות האוריגמי (קיפולי נייר ביפנית), ומתחזקת את המותג "אוריגמלי", פרסמה בימים האחרונים כמה עבודות חדשות, שנוצרו בהשראת הקורונה וסמליה, אותן מיתגה תחת הטייטל "קורוניגמי".
"זה טראנס כזה, אבל הבוקר הגעתי לנקודה שבה לא הצלחתי ליצור", היא מספרת. "קימטתי את הדפים ושמתי בצד. אני עוברת תהליך. בדיוק קראתי מאמר יפה בעיתון על חמשת שלבי האבל, שאנשים חווים היום בשלבי הקורונה: הכחשה ובידוד, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. יצירה באה בפול גז מתוך איזשהו צורך להרגיש את החיים. להרגיש איזו ממשות. בדיוק היום הגעתי לנקודת שבר. מעניין לראות לאן זה עוד יתפתח".
אפשר בכלל לחבר בין קיפולי נייר לווירוס קטלני?
"התחלתי ממסיכות שיצרתי מקיפולי נייר ששמתי רק על הפה, והצטלמתי איתן. רציתי לתת לקורונה, שהיא דבר מופשט, צורה ממשית. באחד הצילומים, כשעוד אפשר היה לצאת החוצה לצלם, עשיתי מסיכה לכל הפנים, ובגד שמורכב כולו ממשולשים, בהשראת הסמל של הקורונה. יש גם את כפפות הלטקס הכחולות".
את בעצם מדגמנת את הקורונה?
"נכון. גם יוצרת וגם מדגמנת. מנסה לתת צורה לטירוף הזה. יותר במצב הנפשי. הכל התנקז לזה שאני יוצרת בחדר בזמן הסגר. גם הצילומים נעשים כולם בחדר. כל הרעיון הוא יצירה שלמה שמתקיימת בתוך חדר, בלי יותר מדי אפשרויות לשתף עוד אנשים ביצירה. יש לי תמונה עם שמלה־שמיכה שמדמה את הפנגולין, העטלף שהפיץ את הווירוס. יש לי גם תמונה בתוך חדר עם חבלים שבו בדקתי את הגבולות בתוך הגבולות. כלומר, איך אפשר בכלל להתנהל בתוך חדר".
נראה שאת פורחת למרות המצב.
"בוא נגיד שהמוזות מנמנמות כרגע כשהקורונה רועמת. כנראה שזה הכניס להלם ושיתק את רוב האמנים. זה באמת הפתיע אותי שהצלחתי ואני מצליחה ליצור מהמקום הזה. אותי זה מפרה. זה ממש פורץ ממני".
איפה כל זה קורה?
"אני גרה בירושלים. מרכז הטירוף. גרה בבית הוריי. הגעתי מוכנה למבול. כנראה הרגשתי. עכשיו זאת תיבת נח שלי. יש לי חלון שדרכו אני מקווה לראות הקלו המים. בינתיים אנחנו עוד לא שם".
האוריגמי הוא גם סוג של תרפיה?
"חד־משמעית. האוריגמי היא פעולה חזרתית שמרפאה. עשיתי כבר מאות קיפולים. כל כוחות הנפש וחוסר כוחות הנפש, מתנקזים בדיוק למקום הזה. כרגע, כשאנחנו מדברים, אני עושה זום אאוט על הכל. כי רוב הזמן אתה בזום אין ורואה רק מה שאתה עושה בין ארבעה קירות. לפני הסגר היה לי חשוב לתת לזה מהר מאוד צורה וממשות".
בסוף הקורונה תצא מכל זה תערוכה?
"זה הכיוון".