בהפקת הישרדות אימצו בעונה הנוכחית גישה חדשה. לקטוע את הפרק בקטע הכי מותח, בסגנון: המשך יבוא, כמו בסדרות הטלוויזיה הטורקיות, בתקווה שהטריק הזה יעלה עוד יותר את המתח ואת הרייטינג. אלא שההבדל הוא שבסדרות הטלוויזיה, המצלמה לא מתעכבת במשך שעות וימים על דמות אחת וזונחת את הדמויות האחרות. בהישרדות, ההפקה נתנה יותר מדי במה למתמודדת אחת, ליטל סמדג'ה, שלצפות בה זה פשוט מזוכיזם טהור. מה עשינו שמגיע לנו טונות של רמת שיח כל כך ירוד, רדוד וילדותי, שלא לדבר, גס ומלוכלך? אני מעדיפה לצפות במשך פרק שלם בסמיון שוכב לו בהנאה על הגלים בפוזת ישו הצלוב ואומר בלאט, מאשר לשמוע נונסטופ רעש רקע צורם שמשמיעה ליטל, שמשבש לי את מעט האיזון הנפשי שעוד נשאר לי בסוף יום עבודה מתיש וארוך.
אני לא מבינה. מכול החומרים שמגיעים למחלקת העריכה, הם לא יכלו למצוא תכנים מעניינים יותר? למה למשל לא לספק לנו יותר שיחות לתוך הלילה של מתמודדים כמו ג'רבי, שראתה עולם וחוותה ניסיון חיים עשיר בתחום העשייה שלה, או להשמיע לנו יותר מהרהורי לבו של דוד שעשה כברת דרך מרתקת וברוכת שנים? מה הבעיה פשוט לחתוך בעריכה מלל מיותר ומורט עצבים? אם חסרים להם מספריים אני יכולה לספק להם. אלא אם כן, כפי שטוען עידו קוז'יקרו, כל הצומי הזה שסמדג'ה דורשת מהסביבה סוחטת את כל האנרגיות של כולם, עד שהם מעדיפים לשמור על דממה, בעוד היא מציקה ומציקה להם באוזן כמו זבוב טורדני.
אולם מי שלא שתק אתמול היה קוז'יקרו עצמו, שעשה את טעות חייו והתנצח עם סמדג'ה בוויכוח סרק הכי אינפנטילי שאי פעם שמענו בעונה כלשהי של הישרדות. מישהו חכם אמר פעם שיש סוג של אנשים שכאשר אתה נתקל בהם ברחוב, עדיף לא להתעסק איתם, כי זה לא ייגמר בטוב ועדיף לעקוף אותם ולהמשיך הלאה. במקום להתעלם ולשתוק, קוזי'קרו הגיב לחירטוטים של סמדג'ה ורק עודד אותה להתאבד עוד יותר על מופע האימים שהיא סיפקה לנו, בהאשמות ועלבונות חסרות שחר כלפי הכדורסלן אוהב השאנסונים.
מישהו למשל ספר את מספר הפעמים שהיא חזרה על הביטוי "ילד כאפות", שגזל לפחות 15 דקות יקרות של שידור? אפילו ילדים בני 5, שהשפה עדיין לא שגורה בפיהם, יודעים לריב עם יותר סטייל. סמדג'ה גוררת בכוח אנשים לריב מגעיל ומכוער (הרי קוז'יקרו ישב לו בשקט ופטפט בנחת עם ג'רבי) כשהיא מערבת גם את בני המשפחה שלהם שהיא לא מכירה (כפי שהכניסה את אשתו של קוז'יקרו לתוך הריב חסר התועלת הזה, והחליטה שהיא אישה ממורמרת). ואם תעז לענות לה, היא בצ'יק הופכת מתוקף לקרבן. ודרך אגב, אם לשפוט לפי ההתנהגות שלה ורגשי הנחיתות של המנודה הנצחית, היא קצת התבלבלה. ילד הכאפות הוא לא קוז'יקרו.
כדורסלן העבר עשה טעות נוספת, כשלרגע קצר סבל מאי שפיות זמנית, וראה את עצמו כמציל ומושיע של נשמות תועות ואבודות, ולמרות כל העלבונות וניבולי הפה, הוא בא להעניק לסמדג'ה חיבוק של ביג דדי. רציתי לצעוק לו 'לא, לא, שלא תוותר לה', כי בהזדמנות הראשונה היא שוב תפעיל את לחצן "תרד לכאפה", אז אל תהיה פראייר. כמובן שצדקתי, כי בפרומו לפרק הבא, סמדג'ה שוב פותחת עליו ב-200 קמ"ש ושוב הוא ייכנס למגננות וירד לרמה שלה, ואני יכולה רק להסיק שקוז'יקרו הוא לפעמים באמת שני מטר של תמימות.
אילנה לא פראיירית
אילנה אביטל הוכיחה אתמול שהיא בכלל לא פראיירית ושאת ה-social distancing שהיא חווה בבקתה, היא מנצלת לתכנונים אסטרטגיים מחושבים וחכמים. אתמול היא התעלתה על עצמה כאשר שיקרה לעידן שסמיון וישראל כרתו ברית ביניהם ושסמיון הבטיח לישראל שהוא ישמור על ניקול. לכן כדאי להדיח אותה, כי אם בעתיד ישראל יעשה לה קצת קוצ'י מוצ'י, היא תיפול לזרועותיו כפרי בשל.
עידן בלע את הפיתיון ושיתף את האחרים, שהנידו בראשם והבינו את גודל השעה והמשימה, מלבד סמיון שחרב עליו עולמו. מה פתאום להדיח את ניקול "בלאט"? דווקא עכשיו, כשהוא מתחיל לפתח קראש רציני כלפי מלכת היופי לשעבר? קראש שיתפתח מאוחר יותר למה שנראה כמו רומן אמיתי ביניהם, ותודה לאל, בלי ההתערבות של דני ויעל הפסיכולוגים של "חתונמי".
ואם מדברים על עניינים שבלב, החיבוק האמיץ והחם שהעניקו אתמול אחד לשני עידן ובני ברוכים, במקום הצ'אפחות made in Israel של הגברברים שלנו, היה רגע מחמם את הלב בתוך פרק נוסף של שפת אשפתות.