זה לא חדש שכאשר ההפקה רוצה ביקרו של מישהו ממשתתפי הריאליטי, היא יודעת איך להשאיר אותו במשחק בתירוץ כזה או אחר, גם אם הוא בסכנת הדחה הכי ממשית. לכן, המגיבים ברשתות כמעט בכל ריאליטי מאשימים את ההפקה בהתערבות ובהטיית המשחק לטובת שחקן מסוים. וכך קורה שלא פעם, במקום שהתוכנית תשקף את המציאות, היא מהונדסת ומתוסרטת על ידי אנשי הדסק.
אלא שבפרק של אמש, אני בטוחה שאותם צופים ממורמרים שהתאכזבו מההדחה של עידו קוז'יקרו, היו מוכנים, באופן יוצא מן הכלל, לסלוח להפקה אם היא הייתה שולפת מהשרוול מהלך אכזרי ולא לגיטימי כדי שהכדורסלן לשעבר יישאר במשחק, ואילו הרע יודח ברוב הוד והדר, וכך תבוא עדנה לכל מי שממש סבל בעונה זו מכמויות המדמנה הוורבאלית שליטל שפכה על המסך הקטן וקלקלה את הנאת הצפייה.
אני מודה שכבר כמה פרקים שאין לי את הכוח הנפשי לצפות בתוכנית. יש לנו קורונה על הראש, סיפוח שאולי יביא איתו סכנות קשות חלילה וחס, משבר כלכלי, שרב שמתקרב וילדים בבית בחופש הגדול שלמרות מתיקותם יכולים להוציא אותך מהדעת לפעמים. אז למה בנוסף לזה אני צריכה מדי ערב לשמוע את ליטל והאני מאמין ההזוי שלה בנושאים שאין לה מושג וחצי בהם, ושנתקעים לך בגרון, לא להקיא ולא לבלוע? למה? מה עשיתי רע למישהו? אני מעדיפה לשמוע בלופ חוזר את תחזית מזג האוויר.
למה אני צריכה להתחלחל כל פעם מחדש מישראל, או לשמוע אותו צוחק את הצחוק המפחיד הזה כמו סטרטר שנתקע במכונית, בכל פעם שליטל, שהוא רואה בה נפש תאומה שלו, מלהגת פניני חוכמה ורואה את הנולד כאילו הייתה ישראל איפרגן?
אתמול, אחרי שבוע של הימנעות מצפייה בתוכנית המבאסת בגלל כמה דמויות שלא רק שלא מדברות אליי, אלא מעוררות בי חלחלה, כן, עד כדי כך, החלטתי בכל זאת להעיף מבט. הייתי מסוקרנת לדעת האם אותו תרגיל אסטרטגי גאוני שנקטה בו ירדן ג'רבי לפני שבוע, כאשר כביכול מסרה לקוז'יקרו פסל חסינות, יעבוד, ושבט אנטינג שמנטיג ידיח סופסוף את ליטל. זה לא קרה, ובמקום אנחת רווחה, בלעתי מתסכול כמעט חבילה שלמה של לואקר בטעם שוקולד, כאילו שגם ככה אני לא זוללת מספיק בגלל הקורונה.
יודעים מה? עזבו לרגע את ליטל, שאני לגמרי מזדהה עם ג'רבי כאשר היא אומרת שהיא לא יכולה לשמוע אותה יותר. ליטל לא מודעת למה שפיה מפיק. היא כל כך פגיעה ולא יודעת לקחת את עצמה בהומור, שכל מילה שאומרים לה צריכה לעבור סינון וקרינה של אולטרה-סגול בעוצמה שיכולה להרוג את כל המוטציות האפשריות של הקורונה, אחרת אתה מותקף מכיוונים שאתה לא יודע מאיפה כל זה נחת עליך, כמו הטילים שעזה הפציצה איתם בזמנו את תל אביב. אממה? הסגנון הוא סגנון של ילד שמעליב בחזרה וזורק לעברך שטויות מכול הבא ליד. כמו שאמרה לקוז'יקרו: "אתה לא נמצא בהוואי שלי". מה? איזה הוואי ואיזה בטיח?
עזבו שהיא לא ממש אצילית וחסרת טאקט וגם כשקוזי'קרו הודח ואיחל לכולם בהצלחה, היא הייתה חייבת להגיד את המילה האחרונה וצעקה לעברו: ברוך שפטרנו. אבל לפחות היא מאוד עקבית בהתנהגות. מרוב שהיא עקבית, אף אחד כבר לא מופתע או מתרגש. ייתכן שאפילו אפשר קצת לרחם עליה.
ישראל, לעומתה, משנה את עורו כמו זיקית, מתנהג כמו בריון, מטיף לכולם על התנהגויות שהוא עצמו אשם בהן, ואם ליטל אוהבת לכנות אנשים כ"נחשושים", הוא הנחשוש האולטימטיבי. כשגיא זו-ארץ עמד לקרא את תוצאות ההצבעה, לא יכולתי שלא להתענג על המתח שהיה ניכר על פרצופו של ישראל שבא לידי ביטוי בשפתיים מתעגלות כמו בנשיקה, הבעה מוזרה משהו. אלא אם כן הוא ממש היה צריך להטיל את מימיו ונורא התאפק. בכל מקרה, אין לי כל בעיה שהוא יודח אפילו לפני ליטל. זה יהיה אפילו יותר מעניין לראות איך היא מתמודדת בלי שומר הראש שלה.
ולגבי ההדחה של קוזיקרו? אני רק יכולה לתהות: איך נפלו גיבורים?