אבל הזמן עובר. ההתלהבות מהפירוטכניקה, הטנקים והאיפור דועכת – ותשומת הלב מתמקדת דווקא ברגעי הרשלנות, בדמויות המיותרות ובכל הנקודות הקטנות שעם שינויים מינוריים (ולא בהכרח תלויי תקציב) – יכלו לשפר פלאים את הסדרה ואת חווית הצפייה בה. מסקנות מחצי העונה הראשון של "שעת נעילה", מתחילים:
בראש ובראשונה הדמות הראשית, זו שמעטרת את תמונת הנושא של הסדרה ופרצופה מופיע על המסך כבר כשמקלידים "שעת נעי..": סגן יואב מזוז בגילומו של אביב אלוש – ברשותך, ובהצדעה כמובן: מי אתה?
אני אפילו לא מדברת על העובדה שבחור בן 38 לוהק לתפקיד של בן 20 (וזה אכן שווה דיבור, אבל לפעם אחרת) – אני רק שאלה, כמה מוגזם לצפות מהדמות הראשית שיהיה לה את הדבר הזה, אופי?
עד לפרק ששודר אמש, החמישי במספר, לא ידעתי לומר עליו כלום מלבד העובדה שהוא מתופף באצבעותיו עם הנשק כשהוא דרוך. אין לו רגשות, אין בו עומק, מצד אחד הוא רגיש ומתגעגע לבת זוגו אבל מצד שני, לוקח את המוות של כל הצוות שלו די בקלילות.
למען האמת, הדמות שלו לא יכלה לבקש לעצמה טוויסט טוב יותר בעלילה מאשר המוות שלו שאירע בפרק האחרון ושם קץ למערכת היחסים הצפויה והבנאלית בין המש"ק החנון והמבוהל לקצין הלוחם והאסרטיבי שמספקת בעיקר דיאלוגים משעממים וללא שום הפתעות. אם אכן ימות ולא יקום לתחייה אחרי שנפגע ממוקש (תרחיש לא מופרך במיוחד, לאור ההתפתחויות) – אני כבר יכולה לדמיין אותם רוכבים על סוסים יחד לעבר השקיעה. ועוד תהיה קטנה: האם יכולות לעבור חמש דקות מבלי שדם יושפרץ באופן לא מידתי על הפרצוף של אבינועם?
התחבטתי עם עצמי לא מעט לגבי דעתי בנושא הייצוג הנשי בסדרה: כאזרחית, כצופה ובעיקר כמבקרת טלוויזיה – הדמויות הנשיות ומי שנבחרו ללהקן הן בין הדברים הראשונים שאני מבחינה בהם, ולכן מחסור בנשים חוטא בעיניי לתוצר טלוויזיוני ויתרה מכך – עבור כל פרויקט שנוצר. עם זאת, מדובר הסדרה מבוססת על סיפורם על לוחמים רבים שמצאו את מותם במלחמה, והיות והרוב המוחץ של מי שחווה את אותן הטראומות הם גברים – מובן מאליו כי עליהם יוצב הזרקור המרכזי.
אף על פי כן, בכל זאת ישנה דמות נשית– דפנה (ג'וי ריגר), קצינת השלישות, שעל פי הראיונות שסיפקה וכן קווי העלילה הידועים - ניכר כי תרומתה גדולה ממה שנראה עד כה, כי צפויות לה בהמשך עוד התפתחויות. באופן אישי, אקווה שהדבר אכן יורגש משום שראשית, לא יזיק לנו, כצופים, לגוון את השטח, הפצצות והמוקשים בהתמודדות מעט אחרת, ושנית, כי כרגע הדמות הזו מרגישה מאולצת לחלוטין – ושחקנית כמו ג'וי ריגר יכולה הרבה יותר מלכתוב כמה שמות על הלוח.
"שעת נעילה" יכולה להתפאר בהישגים רבים, אבל על אחד כמעט ואין לה מתחרים, לפחות כיום בטלוויזיה – והוא חשיבותה הגדולה. הסדרה הצליחה לפתוח את סאגת מלחמת יום הכיפורים מחדש – ובעיקר בדורות הצעירים שהיכרותם עם הנושא כמעט אפסית, שנשאבו כליל לסיפור. חצי עונה עוד לפנינו, והפרקים וודאי ערוכים – לכן, כדי שנסיים את העונה בתחושת השלמה – כל שנותר הוא לקוות שהעלילה תתהדק, הפוקוס יופנה למקומות הנכונים וכמובן, ש"צנובר" הקיפוד ייצא מהקופסה המטונפת ויחזור לחיים חופשיים בטבע.
התרעות פיקוד העורף