אבי כאכון תמיד שימש השראה בעיניי. הוא כבר שנים רבות בעולם התקשורת אבל בנה עצמו בעשר אצבעות: מי שבילדותו שימש כסדרן במכולת שכונתית ובהמשך כמוכר אבטיחים עם אביו, החל את דרכו בתקשורת כצלם עיתונות.
בהמשך נקלע להיות בקרבת מקום הפיגוע באולם "ארמון דוד" בחדרה והוזמן על ידי מנכ"ל רדיו 90FM לדווח ברדיו על המקרה. לאור המקצועיות, דיווח חד פעמי הפך לתכנית רדיו פופולארית ("קסם הלילה") שהחלה משעות מתות (2-4 לפנות בוקר) ועברה לפריים טיים (13:00 בצהריים).
אחרי פינות בטלוויזיה בתכניות בערוץ 24 (ירון אילן, איציק זוהר, אורנה דץ וקותי סבג), כאכון יזם ודחף עצמו ביוזמה אישית להפוך לכתב מוזיקה של MAKO ובהמשך אף דחף והצליח לקבל תכנית משל עצמו: תחילה הגיש את "מתוקים" בערוץ 20 ומאוחר יותר בערוץ 24 ובשנים האחרונות מגיש את "כמעט שבת שלום", אחת מפצצות הרייטינג של שישי בצהריים (12:00) בקשת 12.
בראיון שקיימתי עמו בפברואר 2020, סיפר כי הפנטזיה שלו היא לארח את נשיא המדינה ראובן ריבלין, מה שהתממש בסופו של דבר בסוף אותה שנה הפך את כאכון בצדק לאחד המראיינים הנחשקים בטלוויזיה.
למה? כי הוא מדבר בגובה העיניים ובביטחון עצמי רב. כי הוא עבד קשה בשביל להגיע לאן שהוא הגיע ולא מוותר אף פעם על ניצוץ התשוקה ועל הכמיהה להמשיך להגשים את חלומות. הוא גם מודה תמיד לבורא עולם ולא שוכח אף פעם את אותו ילד שנולד וגדל בפרדס חנה וראה גם את הצד הלא פשוט של החיים.
כאכון יודע בדיוק לקרוא את המפה הטלוויזיונית, יודע לחשוב מחוץ לקופסא וכמראיין הוא תמיד דוגל בלכבד את מרואייניו בדרכו הייחודית והכל בצניעות ובענווה. על כך מגיעה לו המילה הטובה.