מבלי שמדורי הבידור עלו על זה בצל הסגר השלישי נרקם לו סכסוך חדש בתעשייה בין החברים הטובים אשת התקשורת ג'ודי שלום ניר מוזס והמגיש אייל ברקוביץ'. רק לפני מספר שבועות נפשו השניים יחד עם בני זוגם בתום הסגר השני בחופשה בחו"ל וכעת מסתבר, שכבר מספר שבועות ברקו ומוזס מצננים את היחסים ביניהם.
אמש נחשפו הצ'ילבות החדשות בתוכניתם של ברקוביץ' ואסייג בה התארחה מוזס וסיפרה כי "אין בינינו יחסים, כשאייל שמע שאני באה להתארח, הוא סימס לי שעדיף שלא אבוא. גם לבן זוג שלי סימס מזל טוב קר כאילו היה אדם זר".
היא הוסיפה כי "הוא כועס עליי ואני אפילו לא יודעת מה עשיתי". ברקו השיב: "היא עשתה, היא עוד לא יודעת מה", ונמנע מלהמשיך לפתח שיחה על סיבות הסכסוך כשבחר לא לעלות את זה לדיון לעיני כל המדינה ולשמור את ענייניו האישיים הרחק מאור הזרקורים. לא נאה ולא מקיים בעוד הוא כמגיש דורש מכל אורחיו באולפן לשתף בכנות כל מחשבה, סוד כמוס או סכסוך מחייהם האישיים. לאחר מכן סיכם את הסאגה כשאמר "תזמיני אותי לחמין ונדבר על זה".
כמובן שהפסקת הפרסומת הייתה חבל ההצלה של השניים ובזכות יכולות העל של אסייג זה נגמר בסולחה בשידור, אבל הסיבות לסכסוך נותרו מעורפלות וצמד המנחים שיכלו למנף זאת לסיפור של היום, התעלמו מהפיל שבחנות החרסינה. גם הסולחה הייתה נראית לא אותנטית כי היא הגיעה עם עקיצה מצדו של ברקו שלא נותר חייב וסגר חשבון לא ברור עם מוזס. כשמוזס אמרה לאחד האורחים בשיחה פוליטית "אל תהרוס לי את השם", זרק ברקו בחצי הומור חצי ברצינות, "איזה שם יש לך?, השם ישמור".
אם חשבתי שהפאנץ' הכי גדול של התוכנית התפספס לו ככה בין הכיסאות, שגיתי ובגדול כי אמש הביאו השניים תוכנית לפנתאון, עם אורחים סופר מעניינים וחשובים והעמידו בפניהם שאלות מאתגרות, או אז הפך הסכסוך בין ברקו למוזס לשולי ולא מעניין.
גולת הכותרת היו אהוד ברק וגדעון סער, אבל מי שהצליחה לגנוב את כל ההצגה הייתה השחקנית וכוכבת הילדים ציפי שביט. בתקופה בה על סדר היום התחלואה הגואה, המוטציות הרבות, המצוקה הכלכלית, הפוליטיקה המכוערת, הפילוג והשיסוע בעם, שביט הביאה למסך משב רוח מרענן, מלא במרץ ואנרגיות טובות, עם הומור קורע ויותר מצחיק, סלחו לי, מכל תוכנית סטנד-אפ עם קומיקאים מהשורה שמשודרת כיום על המסך.
בצורה הכי טהורה וכנה, שביט עשתה לי נעים על הלב. הרבה זמן שלא צחקתי ככה, אמיתי. פשוט נהנתי לראות את פצצת האנרגיה הזאת שנראית כאילו היא על טריפ טבעי. אני מודה שאפילו הרצתי אחורה בכדי לשמוע אותה שוב, ולוודא שלא פספסתי אף בדיחה טובה שלה, כמו בסצנה רומנטית מרגשת בסרט הוליוודי עם מוזיקת רקע שגורמת לך צמרמורת נעימה, ואתה חוזר עליה בריפיט כדי להרגיש שוב את אותה ההרגשה. אז בול ככה. רק רציתי עוד מהטוב הזה, זה נגמר לי מהר מדי, וזה גורם לי לתהות איך שביט שיותר ראויה מכל כך הרבה מנחים שמככבים כיום על המסך ואין להם שום דבר מרענן להציע, לא מובילה תוכנית משלה.
גם אהוד ברק התארח אמש בשידור ונדהמתי לראות את האיש הכי מעוטר בצה"ל נושק למועדון השמונים בחייו, ונראה צעיר בשני עשורים לפחות, אבל לא רק. האיש חד כמו תער, מבריק ובר-דעת, אולי שיגלה לנו איזה כמוסות הוא לוקח, כי זה יותר מעניין מכל חיבור פוליטי שצפוי להיות. ברק חשף מי לדעתו ראוי להיות ראש הממשלה ושיבח את רון חולדאי שמנהל בהצלחה רבה מדינה בתוך מדינה וראוי לרשת את כס המלכות. עוד העניק את תואר יורש העצר ליאיר לפיד והחמיא לצעד האמיץ שעשתה מרב מיכאלי, שגילתה החלטיות של מנהיגה ונתן כדוגמה מדינות בעולם בהן נשים מכהנות כראשות ממשלה.
בסקירה מהירה שערכתי הגעתי למסקנה אחת בולטת, שימו לב שרק במפלגות השמאל יש נשים שמובילות, כמו מיכאלי כיום, תמר זנדברג, זהבה גלאון ושלי יחימוביץ' בעבר. מפלגות השמאל הן הגופים העיקריים שנותנים ביטוי לייצוג נשי, מה שעשוי לתת לנו אפיונים לקלסתרון המפלגה, המנהיגים שלה והבוחרים שמצביעים לה. והאפיונים הספציפיים הללו, המגדריים, מייצגים לגמרי את עמדותיי.
ואם עסקינן בנשים חזקות, פתחה אסייג בראיון עם גדעון סער בשאלה המתבקשת - "איך אשתך מרגישה עם הוויתור על הקריירה שעשתה לטובת הקריירה הפוליטית שלך" וקבעה ובצדק - "אני לא הייתי מוותרת על קריירה בשביל אף גבר בעולם". אסייג שאפו, חייבת לשבח את האישה שאני לרוב יורה בה לא מעט חיצים. היא עושה דרך מדהימה, היא יודעת לשאול, איך מתי ומה, היא שנונה, אינטואטיבית ויודעת לחלץ מצבים סבוכים כמו גם ליצור כאלה. זה עדיין לא אומר שאפסיק לבקר אותה, אבל היא בהחלט ראויה לכל מילה טובה. היא בין המגישות הטובות ביותר שנראו לנו על המסך השנה.
מודה ומתוודה שמאד התרשמתי אמש מסער, הוא לא היה ה'קאפ אוף טי' שלי עד ההופעה המרשימה שהעניק אמש. בעוד בני גנץ עושה רושם של אדם ישר וטוב, מעט פתי ומרובע שביצת הפוליטיקה גדולה עליו בכמה מידות, סער עושה רושם של חתול רחוב, מניפולטור לא קטן, בעל יכולות וורבליות גדולות שמנסה להציג דרך ישרה יותר וכנה למצביעיו, גרסה מחודשת לביבי נתניהו בימיו הטובים אי שם לפני כמה שנים, עוד לפני כתבי האישום.
סער מביא אלטרנטיבה חדשה למצביעי הליכוד שמאסו בראש הממשלה. אהבתי לשמוע שלמרות התחרות בין השניים הוא ידע להחמיא לנתניהו על עבודה משותפת בעבר, אך עם זאת עקץ: "כואבת לי ההעדפה האישית של אדם שעשה כל כך הרבה דברים למדינה. אני מכבד אותו והלכתי איתו בתקופות הכי קשות אבל אני אאבק עכשיו שילך, המדינה שלי יותר חשובה ממנו".
הוא לא התעכב או ניסה לסבן כשנשאל על ידי צוות המנחים מה הוביל לקרע בינו לראש הממשלה, אך סיפר כי נתניהו ביקש ממנו לא לתמוך בבחירה של רובי ריבלין לנשיא המדינה ובחר ללכת נגדו. "משמעות של נבחר ציבור זה לא להיות מריונטה", אמר.
בנוסף הבטיח סער שדבר ראשון כראש ממשלה הוא יגביל את כהונת ראש הממשלה וחשף את דעתו על משבר החרדים: "במדינה מתוקנת החוק הוא מעל שיקולים פוליטיים וצריך לאכוף בשוויוניות". כשנשאל על התחרות עם בנט אמר כי "התחרות שלי עם נתניהו", והוציא באלגנטיות את בנט מהמגרש.
בנוסף הדגיש: "לא רוצה להוליך שולל אף מצביע, אני באתי להחליף את נתניהו", ואף הסכים לחתום לשופטי בג"ץ החדשים ברקו ואסייג על התחייבות כי לא יישב עם ראש הממשלה. עד פה הכל היה סופר מרשים, נשמע אמין, ונראה כי יש אלטרנטיבה ראויה להחלפת השלטון, אלא שאז חשפה אסייג שלגדעון סער אין רישיון נהיגה. ועל זה לא אוסיף אף מילה.