הרב של חתונמי חושף: "יש שם דילמה ודברים שאני אוהב פחות"

זה מכבר תהיתי על קנקנו של האיש נעים ההליכות, מעבר למצוי בתוכניות-מציאות (או ריאליטי, אם תרצו), שנראה בטקסי החופה כשכובע קסקט על קודקודו. לקראת "טקס הנישואין" הערב של הזוג הרביעי (מתוך שבעה) - שיחה עם יזרעאלי.

כבר בדברי הפתיחה שלו, הוא מתגלה כדמות יוצאת דופן בעולם הריאליטי. "אם מצפים שבתוכנית כזאת תהיה דרמה ויהיה מתח, אני רואה את עצמי כגורם מרגיע, שמוריד את סף הלחץ מהזוגות", הוא אומר. "שידעו שאפשר לנשום ושכולם בעדם. במילים אחרות, אני רואה את עצמי כמי שאמור לעזור להם לצאת לדרך ברגל ימין בתוך הסיטואציה יוצאת הדופן שבה הם נמצאים".

"אני מאוד-מאוד מכבד את ההלכה", הוא מדגיש. "יש בה מרחב יצירתי, שהרבה פעמים אנחנו לא מודעים לו בגלל האנשים שיש להם המפתחות לנווט מטעם המדינה ולנהל את ההלכה. הם לא מנגישים את המרחב היצירתי, מחשש שזה יתקבל כרפורמי. אני מאפשר להרבה זוגות לערוך טקס הלכתי, אבל לא אורתודוכסי-דוסי-רבני. זה טקס חי שמתרחש בו משהו אמיתי".

יש משהו מרתק בניסוחיו של יזרעאלי, שהוא חוקר תרבויות ודתות. "טקס זה טכנולוגיה; טכנולוגיה תרבותית עתיקה מאוד ולא טכנולוגיה דיגיטלית'", הוא סח. "כמו כל מכשיר, צריך לדעת איך לגשת אליו כדי להפיק את התוצאות שרוצים להפיק ממנו. דווקא אלה שיש להם המפתחות לא בדיוק מפעילים. התוצאה, כפי שרבים מאיתנו נוכחו כשהיו בטקס חתונה לפי ההלכה, אבל דמה יותר לפרוטוקול יבש. עם זאת, לא אומר שצריך לסחוט את המיץ ולהפוך את הסיטואציה לרגשית ולקיטשית. ממש לא".

"טקס החתונה - ואני לא מדבר על 'חתונה ממבט ראשון' - עובד על שלושה צירים", הוא מוסיף. "יש הציר הבין-אישי, שבין החתן לבין הכלה; יש הציר בין הזוג לבין המשפחות שלהם והקהילה ויש הציר הרוחני הדתי מול הקדוש-ברוך-הוא. אף אחד מצירים אלה לא קשור למדינה, גם לא לרבנים ולמוסד כלשהו. הרי אלפי שנים יהודים התחתנו בלי מדינה ובלי רבנות, אלא תוך קיום שלושת הצירים".

יזרעאלי בן 40 וחי עם משפחתו בפרדס-חנה-כרכור, מעוז הרוחניקים, אבל גדל ברמת-אביב. אם שם משפחתו מצלצל לכם מוכר, אין בכך מקריות. הוא אכן בנו של יוסי יזרעאלי, מגדולי הבמאים בתיאטרון הישראלי מאז ימי "עוץ לי גוץ לי" ו"איש חסיד היה", שעשור לפני שנולד לו המחתן הטלוויזיוני הוא ביים בהבימה את הצגת "הכנסת כלה" על-פי עגנון. כעבור 20 שנה, שיחק בנו יותם בגיל 11 באותו תיאטרון בהצגת "חגיגת חורף" מאת בר-יוסף. אם לא המשיך בכך, כנראה נעמו לו יותר במות אחרות, כולל הנוכחית בטלוויזיה.