אמש שודך הזוג הרביעי של חתונה ממבט ראשון שהכיר מתחת לחופה, שני יוסיפון ודני זיסקניד. כל הפרק עוסק בהיכרות של החתן הרגיש, אוהב את האדמה והבוץ, שלא הצליח לנשום מתחת לחופה, והכלה המיועדת לשידוך המיוחל, שעוטה על עצמה שכבות של הגנה גדולה. כל אחד צולם בנפרד, בחייו הפרטיים, בביתו, עם חבריו ובני משפחתו, במסיבת רווקים וחינה מהוללת, עד לרגע יום החתונה הגדול והמתח מורט העצבים לקראת התגובות של כל אחד מהשניים כשייפגשו לראשונה מתחת לחופה.
אבל אמש היה זה אביו של החתן, שבשתי מילים שזרק לאוויר בנונשלנטיות, יצר את כל הדרמה הגדולה של הפרק, והעלה את אחת הסוגיות הבוערות שבחברה הישראלית. זה קרה במפגש ההורים של הזוגות רגע לפני החופה, אימה של שני יוסיפון, אישה מעניינת וראויה ממוצא פרסי, שאני שמחה שבחרה להיות בפרונט ולא להסתתר מאחורי הקלעים כפי שרצתה תחילה, פגשה לראשונה את הוריו של דני, ביום החתונה. היא גילתה שגם לאימו של החתן המיוחל יש שורשים פרסיים. כששאלה את אביו של דני האם גם הוא פרסי הוא השיב בביטול: "חס ושלום, אני פולני". מילים פשוטות אבל מאד כבדות. ניכר היה עד כמה הוא רואה בפולנים זן מובחר, לעומת הפרסים אותם ביטל במיאוס. זה היה אפילו יותר חזק מהאמירה שנזרקה בטעות על ידי דנה רון בתוכנית המתחרה האח הגדול לטיטי איינאו, "ניקיתי כלים כמו ניגר".
גם אם מדובר בפליטת פה שנאמרה בטעות, הגזענות בחברה הישראלית חושפת את פרצופה האמיתי דווקא בתוכניות הריאליטי. כשהמתמודדים לא מספיק מנוסים, לא מבינים את משמעות הפוליטיקלי קורקט, ואת המשקל הכבד של כל המילה שנאמרת. זה לא הסתיים שם. גם כשהוריו של דני, שנראה כי חטף התקף חרדה לפני החופה, ביקרו אותו בחדר החתן וניסו לחזק ולתמוך בו, הם גילו ניתוק מוחלט מרגשותיו של בנם, ושוחחו באריכות על חשיבות המלח בתזונה.
בפרק אמש התוודענו לריב הראשון של איתמר וקארין. היא מתחה עליו ביקורת על זה שהוא נחמד מדי ופותח בשיחות קולחות עם אנשים זרים בכזאת קלילות. היא הגדילה לנתח את הסיבה וטענה כי זה בגלל שהוא היה ילד שמן והיום הוא מחפה על כל החסכים שלו בילדות. אאוצ'.
את הקנאה והתסכול שלה באיתמר, אדם פתוח, כובש לבבות שקל ונעים להתחבר אליו קארין ניסתה לתרץ בניתוח פסיכולוגי מעמיק. "אני לא מבקרת", אמרה, "רק עושה ניתוח פסיכולוגי". לא צריך להיות מנתח אישיות גדול בשביל לראות שזאת הייתה ביקורת נוקבת שחשפה את פרצופה האמיתי של קארין שניסתה לדכא התכונה המופלאה שלו של איתמר, להיות נחמד עם כולם. כי הרי מחר זאת עלולה להיות מתחרה יפהפייה וראויה שאיתמר יפצח עימה בשיחה ארוכה.
שניידרמן התנהלה בדיוק כמו מנור שקינאה בבן שהעז להחליף כמה משפטים עם השפית שהכינה להם ארוחת ערב רומנטית. מה זה אומר עלינו הנשים? על חוסר הביטחון שלנו? על הקנאה שלנו בדברים כ"כ שטותיים? למה לא לראות תכונה יפה באדם, בלי לנסות לנתח מה עומד מאחוריה, מה המניע ולמצוא תמיד את הצד השלילי בדבר במקום שלחרר ולראות יופי בכל דבר?
התרעות פיקוד העורף