עוד לפני שעלה על המסלול בעונה הנוכחית - הרביעית במספרה - של "נינג'ה ישראל", המתמודד ישי כלפון בן ה־18 סומן כאחת ההבטחות הגדולות שלה. שנה לפני כן, בעונה הקודמת של התוכנית, הפך מטפס הבולדרינג (טיפוס סלעים) המקצועי למתמודד הכי צעיר שהגיע אי פעם לגמר, רק בן 17. הפעם הוא מגיע לשלב הגמר - שחלקו הראשון ישודר בקשת 12 הערב ב־21:15 וחלקו השני במוצאי השבת הקרובה - נחוש יותר. "בעונה הקודמת הייתי צעיר יותר, היה לי פחות ניסיון בחיים וב'נינג'ה' בעיקר", הוא אומר. "השנה היה עליי איזה דיבור, בגלל שבשנה הקודמת הייתי יחסית טוב וצריך לעמוד בציפיות. בנוסף, התאמנתי כל השנה הזו, אז אני מגיע יותר חזק פיזית".
איך הרגשת לאורך העונה לשאת על כתפיך את הטייטל "הבטחה"?
"לא כל כך שמתי לב לזה תוך כדי הצילומים. היה הייפ, אבל לא משהו מיוחד שלא היה לי בעונה הקודמת. תמיד יש ב'נינג'ה' הרגשה שאני צריך לעשות את הכי טוב שלי, ולא לצאת מבואס שאני נופל על איזו שטות".
בעונה הקודמת היה כלפון במרחק פסיעה מניצחון כאשר טעות טקטית אחת גרמה לו ליפול למים. "לא תכננתי נכון איך לעשות את המכשול, עשיתי אותו לא טוב, התעייפתי ונפלתי", הוא משחזר. "אני מרוצה מהתוצאה של העונה הקודמת, הוצאתי את כל המיץ שנשאר לי בידיים. למדתי מזה לתכנן טוב יותר את המכשולים, להקשיב להצעות של חברים. אם יהיה את המכשול עוד פעם, אני אדע איך לעשות אותו".
מתי אתה מקבל את ההחלטה איך לעשות את המסלול?
"לפני המסלול המתמודדים מסתכלים על המכשולים. אם יש מכשולים מסובכים, המתמודדים חושבים ביחד איך לעבור אותם. אז אני מתכנן מה לעשות".
איך היה להיות המתמודד הכי צעיר שהגיע לגמר?
"היו עוד צעירים במהלך העונה, זה לא שהמתמודדים שם זקנים, הממוצע זה 24, לא הרבה מעליי".
איך התחושה להגיע שוב לקו הסיום, מתוך אלפי מתמודדים שניסו?
"הגמר הוא תחושה מוכרת, אני יודע שאני אמור להגיע לגמר מבחינת היכולות שלי, אם אני לא עושה שטויות זו הרמה שלי. כשחושבים על זה שיש רבים כל כך שניסו להגיע לשם, זה באמת נשמע נחמד וגדול".
חנונינג'ה
כלפון גדל ברמת השרון ולמד בבית ספר אנתרופוסופי. "ממש נהניתי בחינוך האנתרופוסופי. בכיתה ט' נגמר הבית ספר ובחרתי להמשיך לבית ספר אנתרופוסופי אחר", הוא מספר. "למדתי תפירה, הדפס ציור, סריגה, היה יחס טוב מהמורים. לפני כמה זמן הייתי בבידוד כי הייתי חולה קורונה והתחלתי לסרוג סוודר, ואז נגמר הבידוד ונגמרה לי המוטיבציה. אני צריך לחזור לזה".
את קריירת הטיפוס המקצועית שלו בענף הבולדרינג הוא החל כילד. "הייתי מטפס פעם בחודשיים על איזה קיר טיפוס גבוה עם חבל", הוא נזכר. "חבר שלי שהיה בקיר טיפוס, הזמין אותי לעשות טיפוס בולדרינג. באתי וממש התלהבתי ונרשמתי לחוג ולאט־לאט התקדמתי. הייתי בנבחרת של המקום, ואז עברתי לנבחרת של קיר אחר ונכנסתי לנבחרת ישראל לנוער, שם התחלתי להתחרות באליפויות הארץ, ואז התקדמתי לתחרויות בחו"ל. הייתי בבולגריה, באיטליה, ברוסיה ובפורטוגל. לפעמים בין התחרויות הולכים לטפס בטבע, שזה אחד הדברים הכיפיים שאני אוהב לעשות".
בסוף השבוע האחרון הגיע כלפון למקום השישי באליפות הארץ בבולדרינג ונכנס לנבחרת ישראל לבוגרים. כעת הוא מדורג במקום השני בנבחרת הנוער ובמקום השמיני בנבחרת הבוגרים.
מה היעד שלך?
"החלום הגדול הוא להגיע לאולימפיאדה. אני לא יכול להתייחס לטיפוס בתור קריירה, כי בסופו של דבר אין בזה כסף. זו קריירה, אבל לא קריירה שמממנת אותי, אז תוך כדי אני אצטרך לשלב את החיים. אני אצטרך ללמוד משהו וללכת לאוניברסיטה. יש אנשים שחיים מזה, אבל הם לא רבים".
איך נראית שגרת האימונים שלך?
"אני מתאמן באופן תדיר לטיפוס, לתחרויות. אני עושה כמעט רק את זה: אימוני כוח ואימון טיפוס שישה ימים בשבוע, ולקראת ה'נינג'ה' אני עושה כמה אימוני נינג'ה במרכז נינג'ה כדי לשפר את הטכניקה, להתאמן על ה'מגה קיר'. יש ימים של שעתיים אימון ויש ימים של חמש שעות, לפעמים אני עושה אימון בוקר ואימון ערב, לפעמים אני מאחד את זה".
זה נתח זמן גדול מהיום שלך. הרגשת שאתה מקריב הרבה?
"בסופו של דבר אני עושה משהו שאני מאוד אוהב. ברוב הפעמים אני בא לאימון וכיף לי, אני שמח שבאתי. אני פוגש שם חברים וחיי החברה טובים, וזה סבבה. מצד שני זה פוגע פה ושם. בבית הספר היה לי קצת קשה ללכת לפגישות עם חברים. בסופו של דבר אני מצליח לשלב את זה טוב. לא שילמתי על זה מחיר בציונים של הבגרויות, הציונים שלי טובים".
איך החלטת להגיע לתוכנית?
"הייתי בטיול בארצות הברית עם המשפחה וראיתי את ה'נינג'ה' האמריקאית, וזה היה נראה לי נחמד. אחרי שנה פתאום שמעתי שיש את זה בארץ. הייתי בן 15, חיכיתי שנתיים ונרשמתי".
אילו תגובות אתה מקבל?
"כל הזמן שואלים אותי את זה, אבל אני לא מקבל כל כך הרבה תגובות. חברים של חברים מתלהבים קצת, אבל לא משהו רציני. היום שלחו לי הודעה באינסטגרם אם אני רוצה לבחור אחד משני פריטי לבוש ולהעלות לסטורי, אז בחרתי אחד. פונים אליי, אבל לא כזה הרבה, מבקשים הרבה ברכות יום הולדת של נינג'ות קטנים, פה ושם מבקשים אימון אישי, שאני מעביר".
איך הגיבו לך בבית הספר? היו כאלה שקינאו?
"התלהבו, רצו שאני אביא אותם ללוות אותי בתוכנית, אבל לצערי אי אפשר להביא. אני חושב שגם אם אנשים מקנאים, הם לא יראו את זה כלפי חוץ, בכל אופן לא הרגשתי את זה".
מה היה הרגע הכי משמח עבורך העונה?
"זה תמיד כיף לעשות את ה'מגה קיר'. כשתופסים את הבר למעלה, זו ההרגשה הכי טובה שיש. הרגע השני היה ב'הגה כוח'. תוך כדי הרגשתי שאני מתעייף. זה היה הרגע הכי קשה ומלחיץ, כי התחיל להיגמר לי הכוח ופחדתי לא לסיים אותו. כשעברתי את ה'הגה כוח' בחצי הגמר, ידעתי שאני הולך להיות בגמר ושמחתי מאוד".
אם אתה עובר את ה"מגה קיר" באימונים, אתה יודע שתעבור אותו גם בתוכנית?
"אף פעם אין ביטחון של 100%. אני יודע שאני יכול, ואני יודע איך לבוא לזה. דווקא הקיר זה משהו שבא לי יחסית טוב ובקלות".
היו העונה מכשולים מאוד יצירתיים.
"בתוכנית האמריקאית נותנים לקהל לעצב את המכשול הכי טוב, ומי שעיצב את המכשול הזה - מקבל פרס. יש מכשול שהיה בחצי הגמר, 'הפותחנים', שזכה בתואר הזה בעונה הקודמת בארצות הברית. יצאתי עכשיו 'חנונינג'ה' (צוחק)".
הפחד להיפצע
לאורך העונה גם צמד הפרשנים ניב רסקין וירדן ג'רבי וגם המנחים אסי עזר ורותם סלע התייחסו אל כלפון כהבטחה. "לא יצא לי להתערבב איתם, רק בראיונות", אומר כלפון. "אני מאוד מעריך את ירדן כספורטאית, והאמת שכולם די סבבה. חמודים כאלה".
איך הקשר בין המתמודדים?
"יש אווירה כיפית, מתכננים הכל יחד. בסופו של דבר כל אחד עושה את הכי טוב שהוא יכול במסלול, אז אם מצליחים להתרכז ב'איך אני אעשה את זה הכי טוב' ולא שאחרים ייפלו, ולזכור שזו חוויה כיפית לעשות מה שאנחנו אוהבים - זה נהדר. יכול להיות שאחרי שאני נופל, אז מן הסתם הייתי רוצה שמי שמתמודד מולי ייפול גם, כדי שאעלה לגמר, אבל זה לא משהו שאני מתפלל אליו. בסתר לבי אני רוצה שהוא ייפול, אבל גם קצת מכחיש את זה. בכל אחד יש את ההרגשה הזו, ואף אחד לא יכול להתעלם ממנה. גם כשאני מתאמן בטיפוס עם החברים הכי טובים שלי, כשהם עוקפים אותי זה קצת כואב. כלפי חוץ תמיד מפרגנים, אבל בפנים תמיד יש את ההרגשה הזו".
איך התמודדת עם הלחץ הנפשי של השתתפות בתוכנית כזו?
"היה קצת קשה תוך כדי, מבחינת כל הצילומים, הפרסום, אבל לא משהו רציני".
אחד המתמודדים שכלפון יפגוש בגמר הוא יובל שמלא, זוכה העונות הראשונה והשלישית של התוכנית ומי שהפך לכוכב הגדול שיצא ממנה. "יש לו שם גדול, הוא באמת מאוד־מאוד טוב", אומר כלפון. "בכל ספורט אתה מתמודד עם הכי טובים כשאתה מתחרה, אני שמח על זה ואני חושב שזה רק גורם לניצחון להיות יותר משמח".
אתה חושב של"נינג'ה ישראל" תהיה השפעה על עתיד קריירת הטיפוס שלך?
"אני לא חושב שיש לזה השפעה, פרט לזה שהפרסום עוזר להביא ספונסרים לטיפוס, לקבל נעלי טיפוס וכאלה".
אתה מתכוון לחזור בעונה הבאה?
"אני עוד לא יודע, זה לא קשור לתוצאה, זה משהו שאני צריך לחשוב עליו עם המאמן שלי ועם עצמי. כי בסופו של דבר אני רוצה להיות הכי טוב בטיפוס בולדרינג מקצועי. יש פחד גדול מלהיפצע, וזה אחד השיקולים, האם שווה לקחת את הסיכון".
יש לך רצון להשתלב בתוכניות אחרות על המסך הקטן?
אין לי בכלל רצון לעשות כל מיני ריאליטי בטלוויזיה, זה לא בשבילי. אם יבואו קמפיינים בעקבות 'נינג'ה', אני אשמח, אבל לא לדברים אחרים בטלוויזיה".
התהילה לא קוסמת לך?
"לכל אחד יש משהו שעושה לו טוב. אני פה בשביל הספורט, ההנאה, לפגוש אנשים ולקדם את הטיפוס על ידי כך שאקבל ספונסרים לטיפוס, וזה יעזור לי לממן את האימונים. אם אמרתי שטיפוס זה לא קריירה, אז ה'נינג'ה' יכול לעזור לזה לא לפגוע בקריירה, להיות קצת יותר משתלם".
נראה אותך מגיע להשקות?
"אם יזמינו אותי, אני אשתדל לבוא. אם אקבל הזמנה כזו, אז בגדול כן, תלוי גם בדיל".
בתחילת העונה הנוכחית כלפון היה בזוגיות חדשה עם גילי, מטפסת שאותה הכיר, איך לא, בקיר הטיפוס, אבל לגמר הוא מגיע שוב כרווק.
"בינתיים טוב לי איך שאני. אני בקשר טוב עם גילי", הוא אומר.
גילי לא הרגישה מאוימת מכל הפרסום?
"לא".
התחילו איתך בנות בעקבות התוכנית?
"לא משהו רציני. התחילו פה ושם".