אתמול הגיעה לסיומה מערכת היחסים שהייתה הטרלה אחת גדולה על מסך הטלוויזיה שלנו, כשרינת ודניאל החליטו להפריד כוחות. היה קשה להבין מה חיבר את השניים האלו יחד (באמת שניסינו) ולשחרר את האחיזה בקשר הרופף הזה היה צעד הכרחי עבור המעורבים.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
נכון, הכל בחיים יחסי ולפחות מהעיניים של הצופים, זו הייתה אחת הבעיות של השניים. בעונה שבה בין כל הזוגות נוצרה סוג של "אהבה" (במרכאות כפולות ומכופלות) ממבט ראשון, לאחר שחוו חתונה כיפית וירח דבש דביק, הם היו הכבשה השחורה. אולי זה מה שהפך אותם לזוג הזה שאין לו תקווה מהשנייה הראשונה, ועד הדקה בה דניאל קיבל את הסטירה המטאפורית של חייו.
מתחילת הפרק (או העונה תחליטו אתם) אווירת הפרדת הכוחות השתלטה על הדירה המשותפת. דניאל, בכוחות אחרונים, ניסה לשנורר חוויה משותפת עם זוגתו לתוכנית (לשתול עציצים, לצייר או אפילו אקרו יוגה, בשלב הזה הכל נשמע עדיף על לשבת מול הטלוויזיה בפרצופים חלולים) אך נתקל בחוסר חשק מוחלט.
בנקודה הזאת ברור שרינת והמחשבה של "בוא נסיים את זה", כבר התחברו, התגבשו והיו מוכנות לצאת לדרך חדשה. ואחרי שיחת מוטיבציה עם אמא, ושיר של גריז שמתנגן ברקע גם דניאל יוצא לדרכו, לאכול את הכאפה מרינת.
צחוק בצד, היה משהו מקסים במחשבה של דניאל. להתחיל מההתחלה, לנקות את הלחץ מהתהליך ולתת הזדמנות לדייט ראשון. אלא, שבת זוגו לתהליך (כפי שהספקנו להבין) הייתה חותכת את האינטראקציה ביניהם גם לפני זה בעולם האמיתי, ואת זה הוא כשל או לא היה מוכן להבין.
משום מה האש בסיטואציה מופנית לרינת, אולי כי היא זאת שעשתה את הצעד, או כי היא הייתה הצד עם היד על העליונה בקשר, אבל חוסר משיכה הוא לגיטימי, וחוץ מזה גם דניאל לא בדיוק היה שם. הוא רצה שזה יעבוד, רצה שתיווצר שם אהבה, עד כדי כך שלא היה ברור אם הוא באמת רוצה את זה עם בת הזוג המשודכת לו.
מהצד שלו היה המון מאמץ לגרום לזה לעבוד, ומנגד לא שמענו ולא פעם אחת מה הוא מוצא ספציפית ברינת ומה שהיא מביאה לשולחן. ובינינו, לפעמים זה פשוט לא מתאים (וזה היה מקרה קלאסי). בלי המצלמות והפסיכולוגים, החיבור הזה סביר להניח היה נגמר בהחלפת מבטים ברחוב, לטוב ולרע – ותכלס, אי אפשר להאשים מישהו כשהכתובת הייתה על הקיר (אולי רק את הפסיכולוגים).
לימור וליעד (לימי)
ומקשר אחד שנגמר, לאחד כזה שרק החל. נראה שליעד קרא את המדריך של "איך להתחיל זוגיות בקצב מואץ – ולהישאר בחיים" והגדיל לעשות ואף מיישם את הצעדים.
לשניים יש את כל הסיבות בעולם לעוף באוויר מההתאמה שבוצעה עבורם, אבל ליעד דואג למתן את ההתלהבות בדיוק ברמה הנדרשת – עד כדי כך שהיו רגעים שהרגישו שהם מתכחשים לכך שרגע ההיכרות ביניהם היה מתחת לחופה.
הוא לא מתבייש לשאול שאלות קשות ("אני יכול לבטוח בך?") והיא לא נרתעת מלהגיד לו כשהשאלות החוזרות שלו על האם נעים, טוב ובסדר קצת מעיקות – וככה הם בונים קשר, בלי להתבלבל מאווירת הלאבי דאבי. תזכרו מה אנחנו אומרים לכם – אנחנו שמים אול אין על השידוך הזה.
מעיין ובן
ואם כבר אמרנו לאבי דאבי, אז אמרנו מעיין ובן. אתמול בפעם הראשונה, אחרי שניקינו את כל הקוצ'י מוצ'י, היה נראה שמשהו שם יכול לעבוד. בן, שנשאר בלופ של "מתקדם לי מהר מדי", עוד מהפרק הקודם ממשיך במוטיב הזה גם הפעם. במילים יפות ונכונות על הספה של דני הוא מסביר: "לקחת אחריות על הלב של בן אדם זה לא בא בקלות" (ובעצם מתאר בפשטות את פחד ממחויבות).
קודם כל, הלחץ של בן הוא נורמלי. מי שלא נלחץ במצב בו מישהי נכנסת לו לחיים ומחליפה טלפונים עם המשפחה שלו עוד לפני שהוא בטוח בקשר, צריך לתהות לגבי זה. ויאמר לזכותו, שהוא לא מסתיר את התהיות שלו מבת זוגו לתהליך.
ואז, משום מקום ודווקא שלא ציפינו, מעיין מגיעה לעזרתו ומצננת את האווירה בבגרות והכלה (שגורמת לנו לאהוב אותו אפילו יותר). לצד זאת, עדיין מוקדם לקבוע האם המונולוג המרגיע ומקרר היחסים שלה היה ממקום אמיתי או דווקא נאום של "פליז אל תברח לי" (ואת זה רק הזמן יגיד), אבל "תיבת הציפיות" שלנו לגביהם נפתחה.
מתן וגיא
אנחנו מאוהבים כבר אמרנו? הקשר בין השניים מצליח להיות מרגש, דביק, וקיטשי בדיוק ברמה שעדיין לא גורמת לנו לרצות להקיא (אפילו הייתה שם נשיקה ראשונה על המסך!). אלא שבדיוק שנראה שהם בדרך הנכונה, מתן חושף את הבעיה האמיתית - חוסר תשוקה. אי אפשר שלא לתהות (כמו שהוא עושה כל הזמן) האם המרחק הבטוח שגיא לוקח בנושא הזה, נובע מחוסר משיכה.
בדיוק כמו מתן במונולוג למצלמה, אנחנו נזרקים להיכרות הראשונית בין השניים בשידוך שגיא סירב לו, ולא יכולים שלא להיחרד מהמחשבה שזו הסיבה האמיתית למרחק הזה. נראה שהבסיס שנבנה מסביב לעניין המיניות מתייצב, נותר רק לקוות שזה לא יהווה מקל בגלגלים בהמשך הדרך המשותפת.