הסיפור שלפנינו מעמיד במרכז הפעם דווקא את אדם המורה (עוז זהבי) שכבר בסצנה הראשונה מספר לנו על ההיאבקות שלו בנטיותיו המיניות. בשיטות לימוד מעוררות מחלוקת, שיח בגובה העיניים ובעיקר הרבה כוח רצון, אדם מנסה להציל את תלמידיו מעצמם, או שבעצם את עצמו מהילד שהיה.
התלמיד תומר (תומר קרקעי) הוא הילד הבעייתי ביותר בכיתה, שמסולק מבית הספר, אך חמור מכך מהבית של אמו (אילנית לוי, שמגלמת בדיוק את האמא שהיא לא). וכבר בשני הפרקים הראשונים תומר מספיק לריב מכות, לשרוף את משרד הרווחה ולקינוח לפרוץ לסופרמרקט ולשבור את מכונות ההימורים שמוחבאות בחדר האחורי. הפעם הם קצת הגזימו, במיוחד כשהמטרה היא לעורר אמפתיה אצל הצופים.
מבעיה אחת לאחרת, אדם מלווה את תומר כפיצוי עצמי על האב שמעולם לא היה לו, וכל זאת כשהוא מנסה לתמרן את חייו בין עבודה שלא רוצה אותו, קשיים כלכליים, נטייה מינית לא רצויה ודירה שהפכה ל-AIRBNB. פו, רק מלכתוב על זה התעייפתי.
הקושי ברור, וכמעט בלתי אפשרי לשפוט התנהגויות אימפולסיביות מנקודת מבט חיצונית, אבל נראה שהפעם העמיסו קצת יותר מדי על עלילה אחת. ועם זאת, האמוציות החזקות שמלוות את הסדרה הם דווקא ששאבו את עיני אל המסך. מעין דיסוננס קיצוני בין הרצון שלי לראות את כל הקושי, לבין הכבדות שזה הביא עליי. קצת כמו הריבים באח הגדול.
אין לי ספק שאמשיך לצפות ב"העיר הטובה", כי היא בדיוק כל מה שאנחנו אוהבים לשנוא. הדיון על קהילת להט"ב שמתנגשת באמונה ובדת, העיסוק בנוער בסיכון ובעיקר כל הפאקים של המערכת. זו שפולטת את מי שהכי צריך להיאחז בה. רק בקשה אחת, ואולי קצת מאוחר מדי לבקש כשהסדרה באוויר, אבל אם אפשר קצת יותר בצי'ל. אה, ונקודה לשימור: עירום של עוז זהבי.
התרעות פיקוד העורף