ביום שלישי הקרוב זה סוף סוף יקרה. לצד העובדה שיש לנו יום חופש להתאושש משני ימי העבודה המפרכים שעברנו בקושי, ננצל את ה־1 בנובמבר בין היתר למימוש זכותנו הדמוקרטית ולהצבעה בבחירות. אני יודעת שרובכם ודאי מיואשים, וששמעתם בלי סוף את צמד המילים "למה שוב?" במהלך השבועות האחרונים. אם תסתכלו על הדברים קצת אחרת, ותנסו לשים בצד את העובדה שנכון לעכשיו יהיה מאוד קשה להגיע להקמת ממשלה לאחר ספירת הקולות, תגלו שבעצם יש לכם יום שלם להשלים פערים בנטפליקס, וזה באמצע השבוע. כבר פחות נורא, נכון? הנה מה שבחרתי עבורכם ליום הבחירות.
האחות הטובה: The Good Nurse
לפעמים כשאנחנו מכירים אנשים חדשים שלא היה לנו שום קשר אליהם בעבר, מיד חלק מאיתנו, לפעמים אפילו אני, נכנסים לנעליים הגדולות של חיים אתגר ומנסים למצוא את הקאץ'. זה לא חייב להיות רע או חשדני, אלא בעיקר רצון להבין מי עומד מולנו והאם בא לנו להשאיר את האדם הזה בקרבתנו או אי שם בגבול הימי שנחתם עם לבנון.
הסרט 'האחות הטובה', שמזכיר מאוד את החיפוש הזה, מתחיל בדיוק כך. בהמשך הסיפור הולך להסתבך כפי שאפילו לא תיארתם לעצמכם. איימי, אחות טיפול נמרץ שהספיקה להישחק מעבודתה היומיומית, מגלה כי יש אח חדש בבית החולים, צ'ארלס שמו. בהתחלה הכל בסדר, וצ'ארלס מתגלה כבחור נחמד שנחלץ לעזרתה, אבל כשחולה שלה מת פתאום בלי שום הודעה מוקדמת, היא מתחילה לחשוש שמאחורי הפרסונה הסימפטית עומד מישהו שחבל שהכירה.
123 דקות הסרט, המבוססות על ספר שמביא בתוכו מקרי פשע אמיתיים, בהחלט עושות עמו חסד. למרות הסט האסתטי וכל מה שגורם לנו לחוש שאנו צופים במשהו בטלוויזיה, הדמויות עוברות באופן ריאליסטי למדי, והעלילה סוחפת ומרתקת חרף היותה קרינג'ית ופתלתלה עד מאוד. 'האחות טובה', בחירה טובה לאחר צהריים אפוף מסתורין. עצמו
אילו רק ידעתי: If Only
מניחה שישר כשקראתם את שם הסדרה, השלמתם בראש ובשירה מרגשת את "לסמן לי את שביל הבריחה, מן התפילה קורסת", המשך המשפט בשירה האייקוני של ריטה 'שביל הבריחה'. במידה ולא זה כמובן בסדר, אבל שתדעו שמדובר בשיר מצוין לקריוקי, כדאי לכם.
בכל מקרה, 'אילו רק ידעתי' נכנסת לנישה שמפחידה חלק ניכר מבני אדם, מרגשת אחרים, ובעיקר נותרת בלתי צפויה על ההגעה לשלב עצמו - משבר גיל ה־40. הרגע הזה שמוביל לתופעות לוואי משונות כמו קניית אופנוע כבד, שינוי קיצוני בתסרוקת, רילוקיישן למדינת נטולת אינטרנט אלחוטי או בגדול הבנה שהחיים קצרים ושכדאי לחיות אותם אחרת.
זה בדיוק מה שקרה לאמה. עשר שנים חלפו מהרגע בו התחתנה, ונכון לעכשיו היא ממש לא מרוצה מהדרך. בתזמון מושלם היא מקבלת הזדמנות לחיות את העשור הזה מחדש, והפעם בלי כל הטעויות שטענה שביצעה באופן מופגן.
התשובה לשאלה האם העשור בגרסתו השנייה באמת היה נחוץ נמצאת בגוף הסדרה, אבל מה שכן אפשר לומר הוא ש'אילו רק ידעתי' מסתכלת למשבר הזה בלבן של העיניים, ומלמדת הרבה על בדידות, חרטה, אושר, ואשמה שלפעמים מטשטשת את התמונה.
מערבבים אלופי המשקאות: Drink Masters
אולי אני טועה, אבל השבוע הזה על כל פרשנויותיו הפוליטיות הסבוכות, יאלץ אותנו לסיים את הימים הקרובים במשהו להפגת המתח. יש כאלה שיסתפקו בארוחה טובה או בשיחה נעימה, ויש לא מעט שיוסיפו לסיפור גם איזה דרינק טוב (רק מעל גיל 18 כמובן).
ואם במשקאות עסקינן, אתם לא מבינים כמה אסתטי זה לצפות בברמנים מנוסים ברמה של מישלן מכינים קוקטיילים. ב'מערבבים אלופי המשקאות' יש לכם הזדמנות פז להציץ בפעולה המיוחדת הזאת, וללוות מיקסולוגים מחוננים כשהם מתחרים על 100 אלף דולר ועל התואר הנכסף 'אלוף המשקאות האולטימטיבי'.
בדיוק כמו האזהרות המוטבעות על גב בקבוקי האלכוהול בוויטרינה שלנו, מומלץ להימנע משתייה מופרזת, מה שאומר שתצטרכו להתגבר על הדחף שלכם לפתוח סדנת קוקטיילים בביתכם אחרי הסדרה. מה כן רצוי מאוד לעשות? לשתות את הפרקים שלפנינו בלגימות גדולות. לחיים.
הפלייליסט: The Playlist
מי מאיתנו לא משתמש ב'ספוטיפיי', חוץ מאלה שמעדיפים משום מה את 'אפל מיוזיק'. לא שופטת. לא משנה איפה אתם על הסקאלה, בטוח לא העברתם יום במהלך השבוע האחרון בלי להקליד שם של שיר שמתחשק לכם ולהאזין לו באוטו, או אפילו לשים לכם פלייליסט נעים בזמן האימון או הבישולים. בלי ששמנו לב, אפליקציות המוזיקה הפכו למנת חלקנו בשנים האחרונות, רובן אפילו גורמות לנו לשלם להן סכום כסף קבוע בכל חודש כדי להמשיך ליהנות ממנעמיהן.
הדוקו החדש של נטפליקס, שירות שהפך גם הוא לנצרך מאוד בחיינו, מלווה את דניאל אק, מייסד ומנכ"ל 'ספוטיפיי' שהפך למיליארדר בגיל 35, ואת הצוות שלו, בדרך להפיכת אפליקציית הסטרימינג לבין המצליחות והמרוויחות בעולם.
לא קשה לשים לב שהשוודים עושים קצת שונה סדרות וסרטים על אנשים מוצלחים ושועי עולם. פחות גלאם, הרבה יותר חתחתים בדרך, ואפשר לומר אפילו שקצת יותר צנעה, אפילו כשמדובר במנגנון משומן שמגלגל הרבה מאוד כסף. ותנו לי לסבר את אוזניכם - השינוי הזה עושה רק טוב. תהיו מרוכזים בששת פרקים שלפניכם, ואתם תאהבו את זה.
מאפס: From Scratch
חייבת לומר שלא קל לי לקחת את הסדרה שניצבה במקום הראשון בעשרת התוכניות האהובות לאורך השבוע, ולספר כמה היא לא מומלצת לצפייה. לצערי, הפעם זה בדיוק מה שאני הולכת לעשות, וזה לטובתכם.
'מאפס', מיני סדרה אמריקנית שמבוססת על ספר הזיכרונות של טמבי לוק, שחקנית מהסוג שאתם אומרים בלבכם שבטוח ראיתם אותה איפשהו. אז אל דאגה, אכן ראיתם אותה פה ושם, בתפקידים קטנים בהמון סרטים וסדרות. העלילה מגוללת את חייה של איימי (זואי סלדנה שראינו ב'אווטאר' ו'הנוקמים'), שמחליטה לרדוף אחרי חלומה הגדול להיות אומנית מן המניין, וטסה לאיטליה כדי לעשות זאת במקום הכי אומנותי בעולם.
ברחוב, בדיוק כמו שחלמנו כולנו להכיר את בחירי לבנו כשערוצי נוער שטפו את מוחנו, נתקעת זואי בלינו, שף איטלקי שהדבר הראשון שהוא עושה ברגע התאונה הוא להחזיק את ידה במקום לסנן איזו קללה חרישית. נו טוב. לאט לאט הם הולכים להיכנס למערכת יחסים סוערת שתיאלץ אותם לחוות המון דברים טובים, אבל גם אתגרים לא פשוטים, ואנחנו נצטרך להתחייב להיות איתם עד סופו של הפרק השמיני והאחרון.
כשניגשתי לסדרה וראיתי שהיא כל כך אהובה, הנחתי שיש דברים בגו. אסייג ואומר שמדובר בפרויקט רווי תקציב, שעובר יפה מאוד על המסך. לדאבוני העלילה לא מצליחה להיות עגבניית השרי המיוחדת על הפיצה הבנאלית הזאת, ובעיקר מרגישה כמו תוצר לוואי אדיש להרבה מאוד כסף שנשפך כאן. אם נחזור רגע מהאסקפיזם שעברנו יחד ישר למערכת הבחירות שלנו, את הסדרה הזאת הייתי משאירה מחוץ למעטפה מאחורי הפרגוד, וגם לא מרגישה אשמה. יום בחירות שמח.