"הלוואי והייתי עכשיו צולל לישון, אבל בדיוק נפתח אצלנו בחווה בית בד, חג המסיק התחיל. יש עכשיו שמן זית ראשון אז הכול מרגש פה, אני מכין ארוחה לחבר'ה שעובדים שם", סיפר גרדי והוסיף על עבודתו כרועה צאן: "היום העיזות שיגעו אותי במרעה, היה קשה. הם התפצלו, רצו, היו בחוסר שקט כל היום. הן עכשיו בהריון יותר מתקדם, אז תמיד יש להן אנרגיות אחרות, וגם עברנו לשעון חורף אז הארוחה שלהן התאחרה - הרבה שינויים".
באשר לחשיפתו כי הוא אינו אוכל עד שאחרון הכבשים אוכלת את ארוחתה, הסביר: "יש משהו בעבודה עם בעלי חיים, במיוחד לאור זה שאתה בסוף זה שכולא אותן, מתרפנס מהן, שיש לך אחריות עליהן, אתה לא יכול לדאוג לנוחות שלך לפני שאתה דואג לנוחות שלהן. כשהתחלתי לעבוד זה ממש הפעיל אותי, היום אני מבין שגם אני צריך לדאוג לעצמי".
בנוסף, התייחס לפן המוסרי בעניין: "לא הייתה עבודה בחיים שלי שיותר ערבבה אותי רגשית מאשר זאת. לא משנה מה עבדתי, כשהתחלתי לעבוד עם עיזים הבנתי שבחקלאות חיות יש מורכבות אדירה. הפסקתי לקנות מוצרי חלב, ביצים, הבנתי את המורכבות האדירה. אני חייב להגיד שאחת מהסיבות שאני עובד עם עיזים ושאני מרגיש שזה נותן עוד צידוק, זה זה שאני עושה גם עבודה טיפולית - יציאה למרעה. יש משהו בעבודה במרעה שהיא הכי שווה שאני מכיר, בחלקאות בכלל ובעולם העבודה עם חיות".
"יש פה יחסים, כל הניסיון שלי הוא רק לגרום להן להרגיש ביטחון איתי, כי אם הן לא מרגישות ביטחון הן הולכות. יש משהו שמייצר טוב לי, לעיזים, לטבע ולאנשים שאני חושב שזה נותן להם הרבה רפואה", אמר.
עוד שיתף על החלומות להמשך הדרך: "למאסטר שף נכנסתי בגלל שנוצר לי פער בחיים, החווה שעבדתי בה במשך 6 שנים נסגרה. העיזים נמכרו ואני החלטתי שאני עושה שנה שהיא זום אאוט, גם מפסיק את העבודה עם ילדים, עבדתי באותו זמן בבית ספר, ויצאתי לעשות שנה. בתוך השנה הזו נכנסה ההזדמנות הזו".
"אוכל תמיד היה אחד המקומות שהכי מצאתי את עצמי. אני רואה מוצרים וזה ישר עולה לי בתור מנות, זה מלווה אותי. זה פוגש אותי בזה שאני מרגיש שיש המון אנרגיה לעבוד איתה, חזרתי לעבוד עם עיזים ודברים שאני יודע שבסיס שלי חשובים לי, וקיבלתי מהתוכנית איזשהו פתיחת שערים", הודה, וסיכם: "ההכרה וההערכה רק יותר מפחידה מאשר עוזרת, היא עוזרת כי כל הדלתות נפתחו אבל פתאום זה נורא מפחיד. עד היום ידעתי שאני יודע לבשל טוב, היום זה בא עם תארים".
התרעות פיקוד העורף